ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ יס ד ר מ ו ע דמסכת שבת פרק אדף א,א פרק א הלכה א משנה יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ באי זה צד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה והכניס בעל הבית חייב והעני פטור פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהן פטורין: דף א,א פרק א הלכה א גמרא מהו שתים שהן ארבע שתים לחיוב ושתים לפטור. או ארבע לחיוב וארבע לפטור. נישמעינה מן הדא שבועות שתים שהן ארבע. א"ר בא תמן כולהון לחיוב. ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני. הדא אמרה ארבע לחיוב וארבע לפטור. דף א,ב פרק א הלכה א גמרא אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב. ודכוותה יציאות השבת שתים שהן ארבע לחיוב. והא תני דלתות ההיכל שנים שהן ארבע אית לך למימר לא לחיוב ולא לפטור. ניתני שנים עשר פטור. לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא כנגד חיוב. אמר ר' חייה בר אבא מהו ההן פטור דתנינן הכא מותר. אמר רבי יוסי עני ועשיר אחד הן ומנו אותן חכמים שנים. הכנסה והוצאה אחד הן ומנו אותן חכמים שנים. יציאות השבת אין הכנסה בכלל. המוציא מרשות לרשות אין המכניס בכלל. נישמעינה מן הדא דמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב. מניין שהוצאה קרוייה מלאכה רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שמע להן מן הדא (שמות לו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת קודש ויכלא העם מהביא. נמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגיזברים. ר' חזקיה בשם ר' אילא אפילו הכנסה את שמע מינה. כשם שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגזברין כך נמנעו הגיזברין מלקבל מידן ולהכניס ללישכה. ר' חזקיה בשם ר' אחא שמע כולהן מן הדין קרייא (ירמיהו יז) לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב. דף ב,א פרק א הלכה א גמרא מה דמר רבי יוחנן דלא כרבי יוסה. דתני הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב. בשני העלמות פטור. רבי יוסי אמר בעלם אחד ברשות א' חייב. בעלם אחד בשתי רשויות או בשתי העלימות ברשות א' פטור. וקשיין אילו הוצאה והוצאה אינן מצטרפות כר' יוסה. לא כ"ש הכנסה והוצאה. הוי מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי. אמר ר' אילא לא סוף דבר שני פתחים פתוחים לשתי פלטיות. אלא אפי' פתוחין לפלטיא אחת. אוף ר' יוסי מודה דר"י מדמי רשויות להעלימות לחיוב. כמה דר"י מדמי רשויות להעלימות לפטור. כך מדמה רשויות להעלימות לחיוב. שאם הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בעלם אחד שמא אינו חייב שתים. אמר ר' יודן ר' יוסי מדמי רשויות לאכילת פרסיים. שאם אכל חצי זית בתוך כדי אכילת פרס הזה שמא אינו פטור. אכל כמה זיתים בכמה פרסיים בעלם א' אינו חייב אלא אחת. רבנן דקיסרין אמרין עד דאת מדמה לה לחלבים דמינה לשבת. שאם ארג חוט א' בתוך בגד זה וחוט א' בתוך בגד זה שמא אינו פטור. ארג כמה חוטין בכמה בגדים בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. ר' יוסי בשם רבי יוחנן המוציא אינו חייב עד שיניח. רבי יעקב בר אדא בשם ר' יוחנן עד שיטול ועד שיניח. ר' זעירא בעי עד שיטול על מנת להניח. נטל לאכול ונמלך להניח לא הוה חייב. דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא מה דמר ר' יוחנן דלא כר"י. דתני הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אם הניחה בתוך ד' אמות לראשונה חייב ואם לאו פטור. רי"א אם העבירו דרך עליה חייב ואם לאו פטור. ר"י עביד המהלך כמניח. כמה דר"י עביד המהלך כמניח לחיוב כך הוא עביד המהלך כמניח לפטור. כיון שהוציאו נעשה כמו שהניחה שם. ויהא פטור תיפתר שהיתה נתונה בתוך ארבע אמות. כהדא דתני ואם לאו פטור. אמר רבא בר בריה דרב פפי תיפתר שהיה הפתח רחב חמשה אמות והוציא אחת לכאן ואחת לכאן. והרי לא הוציא את השניה בתוך ד' אמות לראשונה. תמן תנינן רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו. אמרו לו אינו השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח. מנו אמרו לו ר"י מחלפי שיטתיה דר"י תמן לא עביד המהלך כמניח. וכא עביד המהלך כמניח. א"ר יודן תיפתר שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה. והרי לא הילך. א"ר ינאי דף ג,א פרק א הלכה א גמרא בלע חצי זית והקיאו וחזר ובלע חייב. הכניס חצי גרוגרת וחזר והוציאו פטור. מה בינה לבין קדמייתא. תמן נהנה חיכו בכזית. ברם הכא לא נתעסק בכגרוגרת שלימה. א"ר יוסי פעמים שהוא מתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור. היך עבידא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה. והרי נתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור. בגין מדמייתה לחלבין והוא עביד כן. אמר רבי יוחנן המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית חייב מן המוציא לאחריו. מן הדא המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב. ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית. אמר רבי יוסי תיפתר שהיו פניו הפוכות לכותל ומשואו לאחריו ובכך יצא משואו תחילה. ר' חייה בר אבא בעא קומי רבי מנא וזו לא דרך הוצאה היא. אמר ליה שכן כתפייא אומנא עבדין כן. ויידא אמרה דא דמר רבי אחא רבי מיישא בשם רבי יוחנן המוציא אוכלים ונתנן על אסקופה דף ג,ב פרק א הלכה א גמרא והא אסקופה לאו כרמלית היא. ובאיש לרבי יוסי דלא אמרה מן גרמיה. רב הונא בשם רב הכל מודין בזורק שהוא חייב. דברי הכל הוא שאין אויר כרמלית כממשה. ומה פליגין במוציא בן עזאי פוטר. וחכמים מחייבין. בן עזאי עבד המהלך כמניח. ורבנין לא עבדי מהלך כמניח. רב חסדא שאל לרב הונא על דעתיה דבן עזאי אין אדם מתחייב בתוך ד' אמות לעולם. מכיון שהוציאן נעשה כמו שהניחה על כל אמה ואמה. ויהא פטור. רב יהודה בשם רב הכל מודין במוציא שהוא פטור. דברי הכל הוא שמהלך כמניח. ומה פליגין בזורק בן עזאי פוטר. וחכמים מחייבין. בן עזאי עבד אויר כרמלית כממשה. ורבנין לא עבדין אויר כרמלית כממשה. מתניתא מסייעא לדין ומתני' מסייעא לדין. מתני' מסייעא לרב הונא היה עומד ברשות הרבים וזרק לדיר או לסהר דרך כרמלית חייב. ואם הוציא פטור. מתני' מסייעא לרב יהודה. המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור שלא עשה מלאכתן בבת אחת. הא אם עשה מלאכתן בבת אחת חייב. בן עזאי אומר אפילו עשה מלאכתן בבת אחת פטור. והא תנינן רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו ואמרו לו אינו השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח. על דעתיה דרב הונא דלא כבן עזאי. על דעתיה דרב יהודה דלא כבן עזאי ודלא כרבנן. א"ר חיננא מנו אמר לו חכמים שהן כשיטת בן עזאי. ר' יוחנן בעי היה עומד בר"ה וזרק וקידם וקלטה מהו. ולאו מתני' היא קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור. ר' שמואל בשם ר' זעירא בחוטף כן הא אם קלט חייב. מה בין נחה לארץ לנחה לתוך ידו. דף ד,א פרק א הלכה א גמרא תמן למה הוא חייב. תמן הוא זרק ואחר קיבל. ברם הכא הוא זרק הוא קיבל. ותהא פשיטא ליה שהוא פטור. אילו זרק בימין והוציא וקלט בשמאל שמא אינו חייב מן הדין פיו. ופיו לאו כאחר הוא. וכא שמאלו כאחר הוא. א"ר יודן פשיטא ליה לר' יוחנן שזרק בימין וקלט בשמאל שהוא חייב. ומה צריכה ליה בזורק בימין וקלט בימין. רבנן דקיסרין ר' שמי בשם ר' אחא אפילו זרק בימין וקלט בשמאל צריכה לה חייב. אין תימר פיו. ופיו כיון שאוכלה כאחר הוא. ברם הכא ידו כאחר הוא. ר' מנא בעי מעתה הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת. א"ל ר' חייא בר אדא ודא הוא בעשותה. ולא כן תני יחיד שעשאה חייב. שנים ג' שעשו פטורין. א"ר יוחנן היה עומד בר"ה וקלט גשמים מאויר מחיצות והוציא חייב. רבי בון בר חייה בשם ר' זעירא בחוטף כן הא אם קלט פטור. מה בין נתן לו אחר מה בין נתנו לו שמים. אתייא כר'. דר' עבד אויר מחיצות כממשה. היה עומד בפנים וידו מלאה פירות. פשוטה לחוץ וקדש עליו היום אסור להחזירה. ר' אחא בשם ר' בא כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה. אית תניי תני מותר. הוין בעיי מימר מאן דמר מותר בשיש שם רוחב ד'. ומאן דמר אסור בשאין שם רוחב ד'. אמר רבי יוסי בי רבי בין זה ובין זה כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה. מיי כדון מאן דמר אסור למטה מעשרה. ומאן דמר מותר למעלה מעשרה: העני חייב ובעל הבית פטור. רב יהודה בשם שמואל והוא דף ד,ב פרק א הלכה א גמרא שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. א"ר זעירא ברחוק מן הכותל ד'. אבל אם אינו רחוק מן הכותל ארבעה כרמלית הוא. ר' לעזר בשם ר"ש כרסנה כשהיו פניו הפוכות לפלטיא. אבל אם היו פניו הפוכות לכותל כרמלית היא. רבי חסדא בשם אשי קנה נעוץ בר"ה גבוה' עשרה טפחים המשתמש מתוכו לרה"ר ומרשות רבים לתוכו חייב. רב אמר תרכוס שהוא עומד בר"ה גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה המשתמש מתוכו לרה"ר ומרה"ר לתוכו חייב. תני ר' הושעיה מנורה שהיא עומדת בר"ה גובהה עשרה ופירחה ארבעה המשתמש מתוכה לר"ה ומר"ה לתוכה חייב. אמר ר' מנא לא סוף דבר מנורה. אלא אפילו קנה בר"ה גבוהה י' טפחים וטבלה נתונה בראשו המשתמש מתוכו לר"ה ומר"ה לתוכו חייב. מנין למעלה מי' שהיא רשות אחרת. ר' אבהו בשם רשב"ל (שמות כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. וכתיב (שמות כא) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת. אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת. וארון לא תשע טפחים הוא. דבית ר' ינאי אמרו בכפורת טפח. ר' זעירא בעי מניין לכפורת שהוא טפח. תנא ר' חנניה בר שמואל כל הכלים שהיו במקדש נתנה התורה מדת ארכו ורוחבו ונתנה שיעור קומתן. חוץ מן הכפורת שנתנה התורה מדת ארכה ורחבה ולא נתנה שיעור קומתה. תלמידנה מכלי קטן שבמקדש. (שמות כה) ועשית לו מסגרת טפח סביב. מה כאן טפח אף כאן טפח. או אינו אלא ועשית זר זהב למסגרתו סביב. מה כאן כל שהוא אף כאן כל שהוא. מאי כדון. ר"א בר יעקב אומר (ויקרא י) פני ואין פני פחות מטפח. ר' יוסי בעי אילו מגדל שהיה עומד בתוך הבית גבוהה כמה שמא אינו מותר להשתמש מתוכו לבית ומן הבית לתוכו. אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. ניחא כמ"ד באמת ששה. דף ה,א פרק א הלכה א גמרא ברם כמ"ד באמת חמשה. וארון לאו שבעה טפחים ומחצה הוא. ר' יעקב בר אחא אמר דבית ר' ינאי ור"ש בן יהוצדק חד יליף לה מן ארון. וחורנה יליף לה מן עגלות. מסתברא דבית ר' ינאי ילפין לה מן ארון. דבית ר' ינאי אמרין וכפורת טפח. ר"ש בן יהוצדק יליף לה מן עגלות. ר' זעירא בעי מניין לעגלות שהן גבוהות עשרה. א"ר יוסה ואפי' תאמר גבוה עשרה. ולא כן תני ר' נחמיה צב כמין קמרסטא היו. אילו חור בר"ה גבוהה י' ורחב ד' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לר"ה ומרשות הרבים לתוכו. אלא בשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו טרוטות היו: שניהן פטורין. רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה רבנן בשם ר' יוחנן משום שנים שעשו מלאכה אחת. רב שאל לרבי. נתן לו אחר חבילה על כתיפו ושכח והוציאה במחזורה תניינא. א"ל חייב שאינה דומה לאותה. סבר רבי כיון שעקר את רגליו כמו שעקר את החפץ. על דעתיה דרבי היה עומד בר"ה וזרק וקידם וקלטה לרה"י מהו. ולא רבי הוא דרבי עביד אויר מחיצות כממשן. לא צורכה דלא היה עומד בר"ה וזרק וקידם וקלטה לר"ה מהו. אשכח תני רבי פוטר עד שעה שתנוח. א"ר אבין רבי ובין עזאי ורבי עקיבה שלשתן אמרו דבר א'. רבי עבד אויר מחיצות כממשן. בן עזאי עביד אויר כרמלית כממשה. רבי עקיבה עביד אויר רשות הרבים כממשה. ארבע רשויות לשבת. רשות היחיד. רה"ר. וכרמלית. ומבואות שאינן מפולשין. ואיזהו רה"י. חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבע. וגדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבע זו היא רשות היחיד גמורה. ואי זהו רשות הרבים גמורה. איסטרטייא ופלטיא ומדבר ומבואות המפולשין. אין מוציאין מרה"י לרה"ר ולא מכניסין מרשות הרבים לרשות היחיד. ואם הוציא או הכניס שוגג חייב חטאת. מזיד דף ה,ב פרק א הלכה א גמרא חייב כרת ונסקל אחד המוציא ואחד המכניס אחד המושיט ואחד הזורק. ים ובקעה ואיסטווה ואסקופה וכרמלית אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. ואין נושאין ונותנין בהן. ואם נשא ונתן בהן פטור. אמר רב יוסף אף אנן תנינן כולהן. ים דתנינן תמן הזורק בים ארבע אמות פטור. לא סוף דבר ד' אמות בים אלא אפי' זורק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. בקעה דתנינן הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. ובימות הגשמים רשות הרבים לכאן ולכאן. אם אומר את רשות היחיד לכאן ולכאן לא תהא טעונה הקפה כלי בהמה. דתנינן הקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה. איסטווה דתנינן וכן גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה. וחכמים אוסרין. אסקופה דתנינן המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור שלא עשה מלאכתו בבת אחת. הא אם עשה מלאכתו בבת אחת חייב. בן עזאי אומר אפי' אם עשה מלאכתו בבת אחת פטור. כרמלית תני רבי חייא כרמל רך מלא אינו לא לח ולא יבש אלא בינוני. והכא אינה לא רה"ר ולא רה"י אלא כרמלית. איזו היא כרמלית. רבי יסא בשם רבי יוחנן כגון חנותיה דבר יוסטיני. חצר של רבים ומבואות שאינן מפולשין אם עירבו מותרין. ואם לא עירבו אסורין. רבי זעירה בשם רב יהודה רבי זעירה בשם רב חיננא סימטיות שבין העמודים נידונין ככרמלית. ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינה פירחי העמודים נידונין ככרמלית. לכן צריכין בגבוהין ג'. חייא בריה דרב כל המעכב דרסה בר"ה נידונין ככרמלית. רבנן דקיסרין אמרין אפי' קוצין אפי' זכוכית. לכן צריכין בשאינן גבוהין שלשה. וא"ר יוסה איסקופה שאמרו רחבה ארבעה ואינה גבוה עשרה. אין תימר גבוה עשרה ורחבה ארבעה רשות בפני עצמו הוא. אין תימר גבוהה עשרה ואינה רחבה ד'. הדא דמר רב חסדא בשם אסי קנה נעוץ בר"ה גבוהה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן. ובלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין בשאינה לא רחבה דף ו,א פרק א הלכה א גמרא ארבעה ולא גבוהה עשרה. איסקופה שלפני הפתח אחרים אומרים כל זמן שהפתח פתוח כולה כלפנים. נעול כולה כלחוץ. מה אנן קיימין אם במקורה. אפי' נעולה כולה כלפנים. אם בשאינו מקורה. אפי' פתוח כולה כלחוץ. אלא כן אנן קיימין בשחצייה מקורה וחצייה אינה מקורה. מהו נעול כולה כלחוץ מותר להשתמש מתוכה לחוץ ומן החוץ לתוכה. כשהוא בפתח חור אסור להשתמש מתוכה לחור ומן החור לתוכה. ר' נתן אומר נעול כולה כלחוץ. פתוח חצייה כלפנים וחצייה כלחוץ. ולא כן סברינן מימר איסקופה ד' מאחר שינעל הפתח כולה כלחוץ. אף כשהפתח פתוח חצייה כלפנים וחצייה כלחוץ: דף ו,א פרק א הלכה ב משנה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי לא לאכול ולא לדין אם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה: דף ו,א פרק א הלכה ב גמרא אנן תנינן סמוך למנחה. תני ר' חייא סמוך לחשיכה. מתניתין צריכה למתניתי' דרבי חייא מתני' דר' חייא צריכה למתניתין. אילו תנא רבי חייא ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אלא חשיכה הא מנחה לא הוי צורכה למתניתין או אילו תנא ר' חייא ולא תנינן אנן הוינן אמרין כולהן דתנינן מנחה מנחה. וכולהן דתנינן חשיכה חשיכה. מן מה דתניתה מנחה ותניתה רבי חייא רובה חשיכה הדא אמרה אפילו חשיכה דתנינן דבתרה מנחה היא. דף ו,ב פרק א הלכה ב גמרא רבי חנניה בן אחוי דרב הושעיה אמר מתניתין בעמי הארץ. מן מה דתני ר' חייא בחבירין. רבנן דקיסרין אמרין מתניתי' כר' יהודה מן מה דתני ר' חייא כרבנן: לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ. התחלת הספר אי זו היא. משיתחיל לגלח. והתני ישב לו לגלח באו ואמרו לו מת אביו הרי זה משלים את ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח. לא אתיא משיתעטף בלונטית. התחלת המרחץ אי זו היא. ר' זריקן בשם ר' חנינא אמר משיתיר חגורו. רב אמר משיתיר מנעלו. כהדא רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתא מן בר בריה בכל ערובת שובא. חד זמן אינשי ועאל מיסחי בההן דימוסין דטובריא. והוה מסתמיך על כתפתי' דרבי חייא בר בא אינהר דלא שמע פרשתיה מן בר בריה וחזר ונפק ליה. מה הוה ר' דרוסי אמר כך הוה. ר' לעזר בי רבי יוסי אומר שליח מנוי הוה. א"ל ר' חייה בר אבא ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין. א"ל חייא בני קלה היא בעיניך שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני. ומה טעמא. (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. רבי חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה. ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. מה טעמא והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. גידול אמר כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא (תהילים לט) אך בצלם יתהלך איש. כתיב (משלי כ) רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא. רב אדם יקרא איש חסדו זה שאר כל אדם. ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא. דמר רבי זעירא לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחה. אמר רבי זעירא לרבי יסא חכים רבי לבר פדיה דאת אמר שמועתא מן שמיה. א"ל ר' יוחנן אמרן משמו. אמר רבי זעירא לרבי בא בר זבדא חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא מן שמי'. א"ל רב אדא בר אהבה אמרן משמו: ולא לבורסקי. איתא חמי בדילין ממי שריחו רע. ואת אמר הכין. דף ז,א פרק א הלכה ב גמרא לא אתיא אלא משיתלבש בגדי אומנותו: ולא לאכול. התחלת אכילה. איזו היא. רב אחא רבי בא בשם רבי משיטול ידיו. רבי אחא אמר לקידוש איתאמרת. רבי בא אמר לברכה איתאמרת. רב נסב לידוי רמז חייא בריה למזוגא. בעא מיתן ליה. אמר ליה כבר התחלנו בסעודה. דילמא ר' מיישא ורבי שמואל בר רב יצחק הוון יתבין אכלין בחדא מן כנישתא עילייתא. אתא ענתא דצלותא קם ליה רבי שמואל בר רב יצחק מיצלייא. אמר ליה ר' מיישא ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין. ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. א"ל והתניא חתן פטור. חתן אם רוצה לקרות קורא. א"ל יכיל אנא פתיר לה כרבן גמליאל דאמר איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים שעה אחת: ולא לדין. רב ירמיה ורב יוסף. חדא אמר משישבו בדין. וחורנה אמר משישמעו טענותיהן. אם התחילו אין מפסיקין. ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. א"ר אחא ק"ש דבר תורה. ותפלה אינו דבר תורה. א"ר בא קרית שמע זמנה קבוע. תפלה אין זמנה קבוע. א"ר יוסה קרית שמע אין צריכה כוונה. ותפלה צריכה כוונה. א"ר מנא קשייתה קומי דר' יוסה ואפילו תימא קרית שמע אינה צריכה כוונה. שלשה פסוקין הראשונים צריכים כוונה. מן גו דאינן ציבחר הוא מכוין. ר' יוחנן אמר בשם ר"ש בן יוחי כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמר הלואי מתפללין כל היום. למה שאין תפלה מפסדת. ר"ש בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתהיבת אוריתא לישראל הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין בר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא וחד דיתעבד בה כל צורכיי. וחזר ומר מה אין חד הוא לית עלמא יכול קאים ביה מן דילטוריא דיליה. אילו הוון תריי על אחת כמה וכמה. א"ר יוסה קומי ר' ירמיה אתייא דרבי יוחנן כר' חנניה בן עקיבה. דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. ר' חנניא בן עקיבה אומר כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב. ולית ליה לרבי שמעון בן יוחי הלמד לעשות לא הלמד שלא לעשות נוח לו אילו לא נברא. אמר רבי יוחנן דף ז,ב פרק א הלכה ב גמרא הלומד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שולייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה דר' שמעון בן יוחי זה שינון וזה שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון. והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה. א"ר יודן רבי שמעון בן יוחי על ידי שהיה חדיד בדברי תורה לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה. אמר רבי בא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה כמשנה היא. רבי שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמר העוסק במקרא מדה שאינה מדה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה: דף ז,ב פרק א הלכה ג משנה לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה: דף ז,ב פרק א הלכה ג גמרא תני לא יצא החייט במחט שבכליו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. ולא הבצע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצא הרי אלו פטורין דברי ר"מ. רבי יהודה אומר אומן דרך אומנתו חייב. הא שאר כל אדם יוצאין בכך מחלפה שיטתיה דר"מ. דתנינן תמן יצאת חייבת חטאת דברי ר"מ. וכא הוא אמר הכין. ר' מנא אמר לה סתם. רבי אבין בשם ר' יוחנן. תמן דרך הוצאה בנשים. ברם הכא טפילין יוצאין בכך. מחלפין שיטתין דרבנן תנינן תמן וחכמים פוטרים בכובלת ובצלוחית של פילייטון. הא במחט נקובה חייב. הדא הוא אומן באומנותו חייב. א"ר יוסי בר אבין תיפתר באשה גדלת: ולא יפלה וכו'. דף ח,א פרק א הלכה ג גמרא אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד. תני המפלה את כליו נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול. אבא שאול אומר מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג. חזקיה אמר ההורג כינה בשבת כהורג גמל. שמואל מקטע ידה ורגלה ויהב לה קומי מיניקה. ר' יוסי בי ר' בון יהיב ליה גו צלוחיתא. א"ר שמעון בן חלפתא ולא מחלזון שמענו. וחלזון יש לו גידים ועצמות. ולא כן תני כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים. דמר ר' יוסה בר ר' בון בשם רב זביד אחת לשבע שנים הקב"ה מחלף את עולמו. קמקמה מיתעביד חו רב. פדה חד אפר מיתעביד שר מומיתא דרישא מתעביד עקרב. ודמניא שממי. תולעתא דסוסיא מתעבדא אירעו. ודתורתא דברי. צבוע הזכר נעשה נקבה. עכברא דטורא מתעביד חזיר בר. שיזרתא דנינא מתעביד נדל. ודבר נשא חיוי. אימתי בזמן שאינו כורע כל קומתו עד השזרה. תני רבי חייא אכל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש. אית דבעי מימר שהוא לשעה. ואית דבעי מימר מפני הנקיות ומפני הסכנה. מה נפיק מביניהון לקנב חיזרין מה דמר שהוא לשעה אסור. ומה דמר מפני הנקיות ומפני הסכנה מותר. רב ירמיה סלק לגביה רבסי מזג ליה כסא שרי מסתכל ביה. אמרה ליה בני ביתיה חמי מה הוא עביד. אמר לה דהוא נהיג בשיטתיה דרבו. תני ר' חייא מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש: ולא יקרא לאור הנר. שמואל אמר לא שנו אלא אחד. הא שנים מאחר שהן יכולין למחות זה על ידי זה מותר. מתני' פליגא עלוי אחד הנר שהוא יכול להטותו. ואחד הנר שאינו יכול להטותו. עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר אפילו כמה. על דעתיה דר' לעזר אפילו גבוה כמה אפילו נתון בבית אחד אפי' נתון בספיקלה. תני שמא ישכח ויטה. א"ר ישמעאל אני אקרא ולא אטה. ושכח והיה קרוב להטות. ואמר גדולים הן דברי חכמים שאמרו שמא ישכח ויטה. ר' נתן אומר היטה אותו ממש. וכתב על פינקסו ואמר ישמעאל בן אלישע היטה הנר בשבת. לכשיבנה הבית יהא חייב חטאת. תמן תנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך. כגון אני. אתא חדא רוחא ונסיתיה. ושרי תהי ביה דף ח,ב פרק א הלכה ג גמרא אמרה ליה לא תצוק רוח אנא אזול ואישתוי לחברך: באמת אמרו וכו'. א"ר לעזר כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני. מהו מתקן ראשי פרקים פסקין. תני רשב"ג אומר התינוקות מתקינין להן ראשי פסקיהן לאור הנר. מיי כדון אילין בעיי דיטפי בוצינא. ואילין לא בעיי דיטפי בוצינא: כיוצא בו וכו'. תני רבי שמעון בן לעזר אומר ראה עד איכן פרצה טהרה. שנאמר (בראשית ל) כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב. (דברי הימים א ד) ובית אבותיהן פרצו לרוב שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה. הא זב עם מצורעת מותר. (ויקרא יד) וישב מחוץ לאהלו ולא מחוץ לאהלה. מצורע עם זבה אסור. מצורע עם מצורעת אסור. תני ב"ש אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ. וב"ה מתירין. ומה טעמיהן דב"ש. שהוא מתרגל עמו בימי טומאתו. הוא מתרגל עמו בימי טהרתו. רבי חייא רובא מפקד לרב אין את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול. ואם לאו תהא אכילת שבעה יומין מן שתא. מיכן היה ר' פינחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה. קדושה לידי ענוה ענוה לידי יראת חט. יראת חט לידי רוח הקודש. רוח הקודש לידי חסידות. חסידות לידי תחיית המתים. תחיית המתים לידי אליהו ז"ל. זריזות לידי נקיות. (ויקרא י) וכלה. וכיפר. נקיות לידי טהרה. (ויקרא טז) וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה לידי קדושה. (שם) וטיהרו וקידשו. קדושה לידי ענוה. (ישעיהו יז) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ענוה לידי יראת חטא דכתיב (משלי כב) עקב ענוה יראת ה'. א"ר יצחק בר אלעזר מה שעשת חכמה עטרה לראשה. עשת ענוה עקב לסולייסה דכתיב (תהילים קיא) ראשית חכמה יראת ה'. וכתיב (משלי כ) עקב ענוה יראת ה'. יראת חט לידי רוח הקודש. דכתיב (משלי ב) אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. רוח הקודש לידי חסידות. דכתיב דף ט,א פרק א הלכה ג גמרא (תהילים פט) אז דברת בחזון לחסידיך. חסידות לידי תחיית המתים. דכתיב (יחזקאל לז) ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים לידי אליהו ז"ל. דכתיב (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. תני בשם ר"מ כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל. ואוכל חוליו בטהרה. ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא: דף ט,א פרק א הלכה ד משנה ואלו הן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו ונמנו ורבו ב"ש על ב"ה ושמנה עשר דברים גזרו בו ביום: דף ט,א פרק א הלכה ד גמרא אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. רבי אליעזר אומר בו ביום גדשו את הסאה. רבי יהושע אומר בו ביום מחקו אותה. אמר לו ר' ליעזר אילו היתה חסירה ומילאוה יאות. לחבית שהיא מליאה אגוזין כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת. אמר לו רבי יהושע אילו היתה מליאה וחיסרוה יאות. לחבית שהיתה מליאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן. תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים. תני שמונה עשרה דבר גזרו ובשמונה עשרה רבו. ובשמונה עשרה נחלקו. ואילו הן שגזרו על פיתן של עכו"ם ועל גבינתן ועל שמנן ועל בנותיהן. ועל שכבת זרען ועל מימי רגליהן ועל הלכות בעל קרי. ועל הלכות ארץ העמים. תמן תנינן אלו פוסלין את התרומה. האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני. והשותה משקה טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין. וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין. דף ט,ב פרק א הלכה ד גמרא והספר והידים. והטבול יום. והאוכלים והכלים שנטמאו במשקין. רבנן דקיסרין אמרו אלו שגזרו ממה שרבו שבעה אינון. ואילין אינון חורנייתא. מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לעכו"ם כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. כל המיטלטלין מביאין טומאה כעובי המרדע. כיצד בוצרין בית הפרס. המניח כלים תחת הצינור. על ששה ספיקות שורפין את התרומה. א"ר יוסי בי ר' בון אף גידולי תרומה. אלו הן שגזרו אילין עשרתי קדמייתא. והשאר מן מה דתני רשב"י בו ביום גזרו על פיתן ועל גבינתן ועל יינן ועל חומצן ועל צירן ועל מורייסן על כבושיהן ועל שלוקיהן ועל מלוחיהן ועל החילקה ועל השחיקה ועל הטיסני ועל לשונן ועל עדותן ועל מתנותיהן על בניהן ועל בנותיהן ועל בכוריהן. פיתן ר' יעקב בר אחא בשם ר' יונתן מהלכות של עימום הוא. א"ר יוסה קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא מהו מהלכות של עימעום כך אנו אומרים ובמקום שפת ישראל מצויה בדין היה שתהא פת עכו"ם אסורה ועימעמו עליה דף י,א פרק א הלכה ד גמרא והתירוה. או במקום שאין פת ישראל מצויה בדין היה שתהא פת עכו"ם מותרת. עימעמו עליה ואסרוה. אמר רבי מנא ויש עימעום לאיסור. ופת לאו תבשילי עכו"ם הוא כך אנו אומרים במקום שאין תבשילי ישראל מצויין בדין היה שיהו תבשילי עכו"ם מותרין ועימעמו עליהן ואסרום. אלא כיני במקום שאין פת ישראל מצויה. בדין היה שתהא פת עכו"ם אסורה. ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. רבנן דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא כדברי מי שהוא מתיר. ובלבד מן הפלטר. ולא עבדין כן אמרון קומי רבי חייא רובא תני רבי שמעון בן יוחי (דברים ב) אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם וגומר. מה מים שלא נשתנו מברייתן אף כל דבר שלא נשתנה מברייתו. התיבון הרי מוטלייה ופנקריסים וקובטיות וקליות וחמין שלהן הרי אלו מותרין. ניחא כולהן שהן יכולין להשרות ולהחזיר כמו שהיו קליות. למה א"ר יוסי בי ר' בון בשם רב כל האוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום תבשילי עכו"ם. ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. מה מקיים רבי חייא רובא אוכל תשברו מאתם באוכל תשברו. האכלתו שברתו. שאם היה קשה עליך כאוכל תשברו. ואם לאו הכרע עליו כסף. אמרין כן הוה רבי יונתן עבד. כד הוה חמי בר נש רב עליל לקרתיה הוה משלח ליה איקרין. מיי אמר דאין הוה דיין דייתם או דיין דארמלה נישכח אפין מפויסיה עלוי. גבינתן אמר ר' ירמיה חלב העכו"ם למה הוא אסור משום תערובת בהמה טמאה. ותני כן עומד הוא ישראל בעדר והעכו"ם חולב ומביא לו ואינו חושש. רבי בא בשם רב יהודה. רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי חלב העכו"ם למה הוא אסור משום גילוי. ויעמיד. א"ר שמואל בר רב יצחק מפני ארס הנתון בין הנקבים. ותני כן ג' אירסין הן אחד צף ואחד שוקע ואחד עשוי כשבכה ועומד מלמעלה. ביומוי דרבי ירמיה איתגליין גיגייתא דסדרה רובא שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר אירס שוקע הוה. פועליא היו בטורא איתגליית קולתא דמיא שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר אירס שוקע הוה. השמן והחומץ הציר והמורייס והדבש דף י,ב פרק א הלכה ד גמרא אין בהם משום גילוי. ור"ש אוסר. מודין חכמים לר"ש כשראו אותו נוקר. ותני כן אבטיח שניקר ואכלו ממנו עשרה בני אדם. וכן יין שנתגלה ושתו ממנו עשרה בני אדם אסור לוכל ולשתות אחריהן אני אומר אירס שוקע היה. שמנן מי אסר את השמן. רב יהודה אמר דניאל אסר את השמן (דנייאל א) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי יוחנן ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי שהיו עולין עליו להר המלך ונהרגין עליו. ומי התירו רבי ובית דינו התירו בשמן. בג' מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין ובשמן ובסנדל. ויקראו לו ב"ד שרייא. שכל ב"ד שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא ב"ד שרייא. א"ר יודן בי רבי ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין. ר' יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ורבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו. אלא רבי יוחנן כדעתיה. ומר רבי יוחנן בשם ר' ליעזר בי רבי צדוק מקובל אני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה. ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן. יצחק בר שמואל בר מרת' נחת לנציבין אשכח רבי שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי ובית דינו התירו בשמן. שמואל קביל עלוי. ואכל. רב לא אכל. א"ל שמואל אכול דלא כן אנא כתיב עלך זקן ממרא. א"ל עד דאנא תמן אנא ידע מאן עירער עליה רבי שמלאי הדרומי מהו מר ליה בשם גרמיה לא בשם רבי ובית דינו. ואטרח עלוי ואכל בנותיהן א"ר לעזר בשבעה מקומות כתיב (דברים ז) לא תתחתן בם. א"ר אבין לוסר שבעה עממין תנא ר' יהושע אונייא לוסר את ביציהן. תנא ר' ישמעאל (ויקרא יא) ואת בת היענה זו ביצת הנעמית. שכבת זרען. ולא כן א"ר אחא ר' חיננא בשם רבי יוחנן שכבת זרעו של עכו"ם טהורה שא"א לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים ועל הלכות בעל קרי רבי בא בר אחא בשם רבי שונה הלכות ואינו שונה אגדות. תני בשם רבי יוסי שונה הלכות דף יא,א פרק א הלכה ד גמרא רוגליות. ובלבד שלא יציע את משנתו. ואית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר את האזכרות ועל הילכות ארץ העמים ולא כן א"ר זעירא בר אבונא בשם רב ירמיה יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית. רבי יונה אמר ר' יהודה בן טבאי. ר' יוסי אמר ר' יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות. הלל ושמאי גזרו על טהרת הידים. ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' לוי כך היתה הלכה בידן ושכחוה. ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שנותנין ב"ד נפשן עליו סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני. ואתייא כיי דמר ר' מנא. (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם ואם דבר רק הוא מכם למה הוא שאין אתם יגיעין בו. כי הוא חייכם אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו. שמואל אמר לא שנו אלא בתוך שמונה עשרה. הא חוץ לי"ח אפילו קטן מבטל. התיבון הרי שביעית הרי חוץ לי"ח דבר. ורבי יוחנן מקשי לה. ר' קריספדא בשם ר' יוחנן רבן גמליאל ובית דינו התירו באיסור שני פרקים הראשונים. ר' יונתן בעי ולא כן תניין שאין ב"ד יכול לבטל את דברי ב"ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. אתא רב אבון רב יהודה בשם שמואל לא שנו אלא חוץ לשמונה עשרה. הא בתוך שמונה עשרה אפילו גדול אינו מבטל מפני שעמדה להן בנפשותיהן. א"ר מנא לא מסתברא דלא הואיל והיא אונס בטל. התיבון הרי שמן. הרי בתוך שמונה עשרה. ורבי יונתן מקשי לה. רב כהנא בריה דרבי חייא בר אבא רבי אחא מטי בה בשם רבי יוחנן שמן ביטלו מבוטל. נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני בשם רבי שמואל בר נחמני חמש חטאות מיתות רצו בית דין לבטל מבטלין. אמר רבי חייא בר אדא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה. אבל ליקרב על גבי המזבח אין חטאת מיתה קריבה: דף יא,ב פרק א הלכה ה משנה ב"ש אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינן אלא כדי שישורו מבעוד יום וב"ה מתירין: דף יא,ב פרק א הלכה ה גמרא ומה טעמהון דבית שמאי (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. כל מלאכתך גומרה מבעוד יום. ומה טעמהון דב"ה. ששת ימים תעשה מעשיך וביום. מה מקיימין ב"ה טעמון דבית שמאי ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך בעובדי ביידן. ומה מקיימין ב"ש טעמון דב"ה ששת ימים תעשה מעשיך וביום כהדא דתני פותקין אמת המים לגינה מערב שבת והיא שותה והולכת בשבת. נותנין קילורית על גבי העין מע"ש והיא מתרפא והולכת בשבת. נותנין רטייה על גבי מכה מע"ש והיא מתרפא והולכת בשבת. נותנין מגמר תחת הכלים מע"ש והן מתעשנין והולכין בשבת. נותנין גפרית תחת הכלים מע"ש והן מתגפרין והולכין בשבת. אין נותנין חיטים לריחים של מים אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבע"י. א"ר חגיי מפני שהן משמיעות את הקול. א"ל ר' יוסי יאות רבי סבר כר' יהודה. ברם כרבנין כמה דאינון אמרין תמן משום לא הותחל בכל טפה וטפה. כן אינון אמרין הכא משום לא הותחל בכל חטה וחטה. א"ר יוסי בי רבי בון מפני שהוא שכח ותוקע את היתד. ב"ש אמרו לב"ה דבר אחד ולא יכלו להשיבן. ב"ה אמרו לב"ש דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו להן ב"ה לב"ש. אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד ובעיגולי הגת עם חשיכה. ולא יכלו להשיבן. א"ר זעירא אילולא דלא מעלה רישי ביני ארייותא הוינא אמר טעמא. תמן כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה. הכא מה אית לך מימר. ב"ש אמרו לב"ה דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו בית שמאי לבית הלל אין אתם מודין לנו שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כל צורכן דף יב,א פרק א הלכה ה גמרא מבעוד יום ולא יכלו להשיבן. א"ר זעירא אילולי דלא מעלה רישי ביני ארייותא הוינא אמר טעמא. תמן בצל בשר וביצה דרכן להתהפך. הכא מה אית לך מימר. א"ר יודן נצלו כאכילת בן דרוסאי. אסרו דבר שדרכו להתהפך עד כדי שיצלה כל צורכן מבע"י. א"ר מנא לא מסתברא דלא מותר דינון יכלין למימר לון היאך אתם משיבין לנו מדבר שדרכו לצלות כל צורכו מבעוד יום. על דבר שאין דרכו להשרות כל צורכו מבעוד יום: דף יב,א פרק א הלכה ו משנה ב"ש אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין. וב"ה מתירין: דף יב,א פרק א הלכה ו גמרא מהו מיתהני א"ר אבהו כגון אילין קורייאי דלא מקפדין. רב יהודה בשם שמואל והיא שתהא היורה עקורה. אבל אם היתה היורה קבוע אסורה מפני שהוא מתיירא שמא מתאכל ציבעו והיא מוסיף מוי. רבי שמואל בשם רבי אבהו ב"ה ילפון מלאכת היתר ממלאכת איסור. אילו עשה כן בשבת שמא אינו אסור. ודכוותה עשה כן מבעוד יום מותר: דף יב,א פרק א הלכה ז משנה בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין: דף יב,א פרק א הלכה ז גמרא מי מודיע. אם נתקלקלה המצודה דבר בריא שניצודו מבעוד יום. ואם לא נתקלקלה המצודה דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום. ואפי' נתקלקלה המצודה חש לומר שמא לא ניצודו מבעוד יום. א"ר יוסי בי ר' בון בפורשת בחורשין תדע לך שהוא כן דתנן דגים. ודגים לא במקום שהן מצויין. וכא במקום שחיה ועוף מצויין. רבי חייא בשם ר' אתקין להל'. דף יב,ב פרק א הלכה ז גמרא סברין מימר מותרין למחר. רבי חזקיה ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן מותרין ממש. סברין מימר ספיקו התירו. ר' חנניה ור' יונתן תריהון אמרין ספק הכן אסור רבי יוחנן אמר ספק הכן מותר. רבי חייא רובה ורבי שמעון ב"ר חד אמר העכו"ם צריך הכן. וחרנה אמר אין העכו"ם צריך הכן. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דרב מענו מיתי קומיה רבי חייה רובא והוא א"ל הן הויתא והוא אמר ליה שירתה הוות עברא והוינא אכול מינה תאינון. הוי הוא דו אמר אין העכו"ם צריך הכן. חד תלמיד מן סימאי אזל לאנטיוריס ואייתון ליה דרמסקינא ואכל. חד תלמיד מן דר' יהושע בן לוי אזל לתמן ואייתי ליה דרמסקינא ולא אכל ואתא ומר קומי רביה. א"ל דו נהיג כשיטתיה דרבי סימאי. דרבי סימאי אמר אין העכו"ם צריך הכן. רבי אבהן בשם ריב"ל דמדמניות שבכרם הרי אלו אסורות. רב הונא בשם רב שצים שבכפים הרי אלו מותרין: דף יב,ב פרק א הלכה ח משנה ב"ש אומרין אין מוכרין לעכו"ם ולא טוענין עמו ולא מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין: דף יב,ב פרק א הלכה ח גמרא אי זהו מקום קרוב ייבא כיי דמר שמואל כגון מן חוטרא לנהרדעא. אוף הכא כן. אית דבעי מימר עד שהוא מגיע לביתו ואית דבעי מימר עד שהוא מגיע לעירו. רבי עקיבה אומר כדי שיצא ממקום הפתח ויקדש עליו היום. א"ר יוחנן זו דברי רב יוסי ור' עקיבה בא להכריע על דברי ב"ה. אין נותנין לעכו"ם על מנת לצאת נטל ויצא אין את זקוק לו. תני אומנין עכו"ם שהיו עושין עם ישראל בתוך ביתו של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר. א"ר שמעון בר לעזר במה דברים אמורים בקיבולת. אבל בשכר יום אסור. במה דברים אמורים בתלוש מן הקרקע. אבל במחובר לקרקע אסור. ובעיר אחרת בין כך ובין כך מותר. מהו בין כך ובין כך מותר דף יג,א פרק א הלכה ח גמרא בין בתלוש ובין במחובר. בין בשכיר בין בקיבולת. א"ר אילא בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת. ר"ש בר כרסנה בשם ר' אחא בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כר"ש בן אלעזר. אין משלחין איגרות ביד עכו"ם לא בע"ש ולא בחמישי בשבת. ב"ש אוסרין אפי' ברביעי. וב"ה מתירין. אמרו עליו על ר' יוסי הכהן שלא נמצא כתבו ביד עכו"ם מעולם. אין מפרישין לים הגדול לא בע"ש ולא בחמישי בשבת. ב"ש אוסרים אפי' ברביעי. וב"ה מתירין. אם היה דבר של סכנה כגון מצור לצידון מותר. אין מקיפין על עיר של עכו"ם פחות מג' ימים קודם לשבת. הדא דתימר במלחמת הרשות. אבל במלחמת חובה אפילו בשבת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב (יהושוע ו) כה תעשה ששת ימים. וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים. וכתיב עד רדתה אפילו בשבת: דף יג,א פרק א הלכה ט משנה ב"ש אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום וכולן ב"ה מתירין עם השמש אמר רשב"ג נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס עכו"ם ג' ימים קודם לשבת ושוין אלו ואלו שטוענין בקורות בית הבד ועיגולי גת: דף יג,א פרק א הלכה ט גמרא עד איכן ייבא כמה דמר רב יוחנן בשם רבי חוניא עד כדי הילוך ד' מיל. וכא נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בו בשבת אסור. א"ר יודן ויימר ליה דלא יעבוד. א"ר יודן אבוי דרבי מתנייה הוא דתימר בטובת הנייה אבל בשכיר בעבידתיה הוא עסיק: ארשב"ג נוהגין היו בית אבא וכו'. לא אמרו אלא לבנין הא צבועין לא. לפי דרכנו למדנו שהלבנים קשין לכבס יותר מן הצבועין: ושוין כו'. רבי שמואל ורבי יוסי בן חנינה תריהון אמרין כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה. ר' אחא אמר ר' יוסי בר' חנינה בעי מהו ליגע במושך. רבנן דקיסרין אמרין איתפלגין ר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא. רבי יוחנן אמר אסור. רבי יוסי בר חנינה אמר מותר. מתניתא פליגא על רבי יוסי בר חנינא ושוין שלא יגע במושך: דף יג,א פרק א הלכה י משנה אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום אין נותנין את הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה: דף יג,א פרק א הלכה י גמרא ר' בון בר כהנא בשם רבנן תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו על גבי כירה שאינו קטומה. ר' זעירא בעי בשר בצל וביצה דף יג,ב פרק א הלכה י גמרא מצטמק ורע לו. וזה מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דילמא דלא איתאמרת אלא חמין. אתא רבי שמואל בעי רבי זעירא חמין שהוחמו כל צורכן אסור לשהותן ע"ג כירה שאינה קטומה. ר' ביבי בשם ר' יוחנן תבשיל שור שנתבשל כאכילת בן דרוסאי מותר להחזירו ע"ג כירה קטומה. ותייא כיי דמר רבי יעקב בר אדא בשם ר' יוחנן השופת את הקדירה ע"ג גחלים מתרין בו לכשיתבשל כאכילת בן דרוסאי אסור. ר' אחא רבי תנחום בר חייא בשם ר' שמעון בר' חמין שהוחמו כל צורכן מותר להחזירן ע"ג כירה שאינה קטומה. רבי זעירא בעי לשהות אסור ולהחזיר מותר. דלמא לא איתאמרת אלא על פסחו. אתא רבי אחא בשם רבי שמעון בי רבי פסח שנצלה כל צורכו מותר להחזירה ע"ג כירה שאינה קטומה: אין נותנין את הפת לתנור כו'. ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל. מה בין פת ומה בין תבשיל. תבשיל דרכו לאכול רותח פת אין דרכו לאכול רותחת. תמן אמרין פת חמה חמתה בצדה. צירעה צונין. עקרב חמין. מאן דמיחלף סכנה. מודה רבי לעזר בלחם הפנים שאינה קרוייה לחם עד שיקרמו פניה בתנור: דף יג,ב פרק א הלכה יא משנה משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולין כדי שיצת האור ברובן ר' יהודא אומר <אף> בפחמין כל שהן: דף יג,ב פרק א הלכה יא גמרא תמן תנינן חשיכה יצאו וצלו דף יד,א פרק א הלכה יא גמרא את פסחיהן ואת אמר הכין. א"ר יוסי חבורות זריזין הן. פסח מחזירו את שלם ואין את מחזירו מחותך. ר' שמואל בשם ר' זעירא מפני פסולו. א"ר יוסי ויאות. לאוכלו אין את יכול דכתיב (שמות יב) לא תאכלו ממנו נא. לצלותו אין את יכול שלא יהא כצולה בשבת. מתוך שאת אומר שהוא מותר אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבעוד יום. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא צולה אותו כל צרכו מבעוד יום. ר' ליעזר בי רבי יוסי שאיל צלייו שלם וחותכו מהו מיחזרתיה ומשחנתיה. רבי זעירא רב יהודה בשם רב ארבע מדורות כל שהן. מדורות הגפת. מדורות הזבל. מדורות החלב מדורות גלעינים כל שהן. ר' בא בשם ר' חייא בר אשי חותל שהוא מלא גלעינים כל שהן. ר' בא בשם ר' חייה בר אשי חותל שהוא מלא גלעינים אם מכונסות ברובן אם מפוזרות ברוב כל פרידה ופרידה. מה ופליג. כאן בבריאות. וכאן בתשות. רבי יוסי בשם ר' ירמיה רבי חנניה מטו בה בשם רב חריות מלמטה ועציו מלמעלה כיון שעלה האור בנתיים מותר. ור' חלבו בשם רב הונא קורה ורובה ברוב הקיפה. מהו ברוב הקיפה ממקום אחד או ברוב הקיף כולה. אשכח תני עד שתפסול מלעשות מלאכה. כיני מתניתא אף בפחמין כל שהן:
מסכת שבת פרק בדף יד,ב פרק ב הלכה א משנה במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש ולא בכלך לא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים לא בזפת ולא בשעוה לא בשמן קיק ולא בשמן שרפה לא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו: דף יד,ב פרק ב הלכה א גמרא לא בלכש. ר' חייא בר בא אמר לוגשא. ר' אחא בשם רבי לייא דדינון אמרין היא הדא היא הדא: ולא בחוסן. רבי חנינא בשם רב פינחס פשתן שלא ננערה. כמה דאת אמר (ישעיהו ב) והיה החסון לנעורת: ולא בכלך. אנבון קיסריי. ארשב"ג חיזרתי על כל מפרשי ימים ואמרו לי כולכא שמו: ולא בפתילת האידן. עורניתא: ולא בפתילת המדבר. כשמועה: ולא בירוקה שעל פני המים. כיתן דמוי: ולא בזפת ולא בשעוה. עד כאן לפתילות מיכן ואילך לשמנים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני שהאור נמשך לאחוריו והוא שוכח ומוציא את הפתילה. ועוד שלא הוצת האור ברוב הדלק. רבי זעירא בעי מעתה פתילה צריכה הצאתה ברוב הדלק. אתא רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן פתילה צריכה הצאתה ברוב הדלק. התיבין חברייא והא קורה הא לא הוצאת האור ברוב הדלק. התיב רבי בא בר ממל והא ששיתא הרי לא הוצאת האור ברוב הדלק. א"ר שמי לא כן א"ר זעירא רב יהודה בשם רב ארבע מדורות כל שהן. מדורות הגפת. מדורות הזבל. מדורות החלב. מדורות גלעינים כל שהן. ועוד מן הדא דר' תחליפא שאל לרב חסדא ולא כן אלפן רבי שבת שחלה להיות בחנוכה שאסור לראות מטבע לאור החנוכה. הרי אינו שכיח ומוציא את הפתילה. הוי לית טעמא דלא משום דף טו,א פרק ב הלכה א גמרא שלא הוצאת האור ברוב הדלק: ולא בשמן קיק. רבי יוסי בשם רבי לייא קיסוסא. רבי יונה רבי זעירא בשם רב יהודה עוף הוא ושמו קיק. תני רבי ישמעאל (ויקרא יא) ואת הקאת זה קיק: ולא בשמן שריפה. אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים כדי שיצת האור ברובן. א"ר יוסה בשבת כתיב (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה. נעשית היא מאיליה. ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב. ואין צריך לומר בשבת. מה חמית לומר כן מה חמית לומר כן (שמות יב) לא תותירו ממנו עד בוקר (ויקרא ז) והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו אחר שני בקרים. א' בוקרו של ט"ו ואחד בוקרו של י"ו. וכתיב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. מהו להצית את האור במדורת חמץ מאן דיליף לה מנותר אסור. ומאן דלא יליף לה מנותר מותר. רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים. והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב מפני יום טוב שחל להיות בע"ש. מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפין את הקדשים בלילה. א"ר יוחנן ירדו לה בשיטת רבי ישמעאל. כמה דר' ישמעאל אמר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה. כך עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה. ומה אית לך שמן שרפה שעבר זמנה. ר' יודה בר פזי מכיון שניטמאה כמי שעבר זמנה. תני רבי יוסי קומי רבי יוחנן מניין לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום תלמוד לומר (ויקרא יב) וביום. א"ל רבי יוחנן ויש כאן זו. כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה. נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. דרשה רבי חייא בר אבא לצוראי נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. דף טו,ב פרק ב הלכה א גמרא תמן אמרין אפילו עבר זמנה מפני חמותה ומפני כלתה. אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. נאמר מעוברת זמן היתה. נידה שנאנסה וטבלה שמי בשם רב טהורה לביתה וטמאה לטהרות. רבי לעזר בשם רבי חנינא טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא (ויקרא יג) וכובס שנית וטהר. מה הראשונה לדעת אף השנייה לדעת. ומנין שהראשונה לדעת (שם) וצוה הכהן וכבסו לדעת. וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה. רב נחמן בשם רבי מנא מצוה להקדים כדי לזרז במצות. בת ישראל שבאת להדליק מכהנת טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת. רבי חונא בשם רבי ינאי שעת משלחת זאבים היתה ולא עמד ב"ד וביטל. כמה דתימה תמן לא עמד ב"ד וביטל. וכה לא עמד ב"ד וביטל בקרו של כהן שהיה עובד אצל ישראל וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל ישראל הרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש. ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות ממלא הוא ישראל את הנר. שמן שריפה ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון והדליק על גביו שמן שריפה אף על פי שעמד הכהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו. רבי חנניה בר עכברי הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי ר' חייא ציפורייא. מי אזיל מיזיל ליה הוה מלי בוצינא שמן שריפה. ולא כן סברינן מימר לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל. דף טז,א פרק ב הלכה א גמרא אמרין דלא הוה עבד כן לא הוה אתי. סברין מימר טמא ביתיה מטפי ליה. אמר רבי חנינא על ידי כן הוה שחר ועל ידי כן הוה קרץ. אדא שמשא שאל לרבי אמי בגין דאנא צבע פתילתא מן חולא. א"ל בטיל הוא על גב פתילות. רבי יודה בן פזי הורה לאילין דבר נחמיה כן. רבי אמי נסב פתילא. רבי לייא לא נסיב פתילא. ולא מודי רבי לייא לרב אמי. חשש היא משום גזל. וכולה מן הדין שמשא בביתיה בזבזא בהקדישא. גמליאל זוגא שאל לר' אסי מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק. א"ל לא תני רבי הושעיה אלא אין מחייבין אותו למצותו. א"ר אבהו שנה לי רבי יונתן בן עכמאי בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקת. א"ל ר' זעירא ומה הוה טוביה. א"ל אדם גדול היה ובקי במשנתינו היה ופירשה רבי חייא דכפר תחמין קומי רבי ומניתיה חכים: ולא בחלב. רב ברונא אמר חלב מטיף לתוכו שמן כל שהוא ומדליק. יוסי בעי מה אנן קיימין אם במחוי אפי' לא נתן לתוכו שמן. ותני שמואל כל שמתיכין אותו ואינו קרוש מחוי הוא. ואם בשאינו מחוי אפי' נתן לתוכו שמן. אתא רב חנניה רב ברונ' בשם רב חלב מהותך וקירבי דגים מדליקין בהן. רבי חייא בר אשי עני מיתיה קומי רב. אמר ליה הן הויתא. אמר ליה בעיי משח דזית. אמר ליה ולא הוי לך קירבי דגים. אית תניי תני מדליקין בנפט. אית תניי תני אין מדליקין בנפט. אמר רב חסדא מה דמר מדליקין בההן איכומא. ומה דמר אין מדליקין בההן חיורא דהוא סכנה: דף טז,א פרק ב הלכה ב משנה אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב ר' ישמעאל אומר דף טז,ב פרק ב הלכה ב משנה אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירין בכל השמנים שמן שומשמין שמן אגוזים שמן צנונות שמן דגים שמן פקועות בעטרן ובנפט ר"ט אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד: דף טז,ב פרק ב הלכה ב גמרא הא בכל אילין קדמאי מדליקין: רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. מה בין עיטרן מה בין קירבי דגים. קירבי דגים כל זמן שהן דולקין אין ריחן רע כבו ריחן רע. עיטרן בין כבה בין דלק ריחו רע. שלא תאמר הואיל וריחו רע יהא טעון הרחק ארבע אמות לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו: וחכמים מתירין בכל השמנים. <בשמן פקועות>. רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד לו רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר אם כן מה יעשו אנשי בבל שאין להן אלא שמן שומשמין. מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים בלבד. מה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להן אלא שמן צנונות. מה יעשו אנשי קפודקיא שאין להן לא כך ולא כך. אלא אין לך מה שהתירו ראשונים בלבד. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין צורי מפני שהוא שרף: דף טז,ב פרק ב הלכה ג משנה כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן פתולת הבגד שקיפלה ולא היבהבה רבי אליעזר אומר טמאה ואין מדליקין בה רבי עקיבה אומר טהורה ומדליקין בה: דף טז,ב פרק ב הלכה ג גמרא א"ר שמעון בר רב יצחק כתיב (שמות כז) להעלות נר תמיד שיערו לומר שאין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד. תני ברבי שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש. ומסככין בו חוץ מן הפשתן. א"ר יוסי עשו אותו כעבים. דתנינן העבים הרכים אין בהם משום שלש על שלש. אמר רבי לעזר מן המשכן למדו דכתיב (שם) את המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר. וכתיב (יחזקאל מד) פארי פשתים יהיו על ראשם. את למד שש משש. ושש מפארי. ופארי מפארי. רבי אלעזר שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה. והכתיב ועורות תחשים. דף יז,א פרק ב הלכה ג גמרא ר' יהודא ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודא אומר טיינין לשם צובעו נקרא. ור' נחמיה אמר גלקטינין. ורבנן אמרין מין חיה טהורה. וגדילה במדבר. ותיי כיי דמר ר' לעזר בי ר' יוסי ר' אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש בשם ר' מאיר כמין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. ר' אבון אמר קרש היה שמה. תני רבי הושעיה דחדא קרן ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס. מקרן כתב רחמנא. תמן תנינן כל הפחות מג' על ג' שהתקינו לפוק בו את המרחץ. ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחים בין מן המוכן בין שאין מן המוכן טמא דרבי ר' ליעזר. ר' יהושע אומר אף מטלית חדשה מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור רבי עקיבה אומר מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור. מה בין המוכן מה בין שאינו מן המוכן. בין שהכינה לתוך הבית בין שהשליכה לאשפה. והתנן ר' ליעזר אומר אף מטלית חדשה כיוצא בהן. ולית בר נש אמר אף אפילו אלא עדי מודי על קדמייתא בין שהכינה לטלותה בין שלא הכינה לטלותה. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא דברי ר' ליעזר והוא שקיפלה. וההיא ילפא מן הדא בשלא הכינה לטלותה. אבל הכינה לטלותה טמאה היא. ומה טעמיה דרבי ליעזר נעשה כמטהר כלים בשבת. מכיון שקיפלה לא טהרה שכן שמשים אומנים רוצים בקיפולה. ולא מבעוד יום שהיא טהורה. ר' לעזר בשם ר' הושעיה מפני יום טוב שחל להיות בע"ש. ולא מאיליה היא טהורה. א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר שהיו בה שלש על שלש מצומצמות. ר' אחא רבי סימון בשם ר"ש נזירא דף יז,ב פרק ב הלכה ג גמרא עשאה מזור טהורה. שרייה בשמן לא כמי שעשאה מזור. ר' זעירא ר' ינאי ר' ירמיה בשם רבי יהושע בן לוי נראין דברים שתהא הלכה כרבי עקיבה. שהוא אומר מעין שניהן ואינה אלא כר' יהושע מקולי שלש על שלש. לא סוף דבר טהורה אלא אפי' טמאה. בגין רב דרב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים: דף יז,ב פרק ב הלכה ד משנה לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת אפילו היא של חרס ורבי יהודה מתיר אם חיברה היוצר מתחילה מותר לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ורבי יהודה מתיר: דף יז,ב פרק ב הלכה ד גמרא למה משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה. או שמא ישכח ויערה. מה נפיק מן ביניהן ההן זקוקה דיקלון אין תימר משום שלא הותחל בכל טיפה הרי לא הותחל בכל טיפה וטיפה אין תימר שמא ישכח ויערה הרי אינה שוכח ומערה: אם חיברה היוצר מתחילה מותר. שנייה היא שכולה אחד. אלא אם חברה בסיד או בגיפסוס. יאות דרבי יודה כדעתיה דר' יודה אמר משקה טופח חיבור. תני פתילה אחת בשני כוסות בשתי קערות בשני תמחויין אסור רבי יודה מתיר. ר' חנניא בשם רבי פינחס ר' יודה כדעתיה דר' יודה אמר טופח חיבור: דף יח,א פרק ב הלכה ה משנה המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם מפני ליסטים מפני רוח רעה אם בשביל החולה שישן פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם: דף יח,א פרק ב הלכה ה גמרא א"ר שמואל בר רב יצחק מפני עכו"ם של סכנה. מפני ליסטים של סכנה. רבי יוסי בעי אי מפני ליסטים של סכנה ניתנו מותר. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בן חנינא מותר. מה בין המציל ממה שבנר מה בין המציל ממה שבזית. רבנן דקיסרין בשם ר' שילא לא דומה המציל מגופה של פתילה. למציל חוץ מגופה של פתילה. א"ר יוחנן ר' יוסי ור"ש שניהן אמרו דבר אחד. כמה דר' יוסי אמר עד שיהא לו צורך בגופה של פתילה. כן ר"ש אומר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. מה אית לך צורף בגופו של פתילה. רבנן דקיסרין רבי לעזר בשם רבי חנינא שכן שמשי אומנין מחרכין לן כמה דתימא (דנייאל ג) ושיער רישיהון לא התחרך. מהו מחרכון לון מפספין לון. תמן תנינן כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה. בר קפרא אמר אפילו אינו צריך לדם אפי' אינו צריך לאפר. מתני' פליגא על רבי יוחנן. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב שלא לצורך. והכא הוא שהדליק אתה גדיש בשבת פטור אפי' שלא לצורך. תני כל המתחייב בנפשו שוגג מביא חטאת. א"ר חנניה בריה דר' הילל מאחר שלא לצורך היה מתחייב בנפשו. וכאן אפילו שלא לצורך יהא פטור מן התשלומין. מן הדא (ויקרא כד) מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייבו ממון. אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. וקשיא על דבר קפרא הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה כולהן לצורך והיא דף יח,ב פרק ב הלכה ה גמרא שלא לצורך. א"ר יוסי אין יסבור כרבי יוחנן דאמר הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה. רבי לעזר אמר הבערה לימדה על עצמה. ולית לרבי לעזר לאחת לחייבו על כל אחת ואחת. אשכח תני בשם ר' לעזר הנה לחייב על כולהן אחת. ניחא הבערה. חבורה אב שלה לצורך והיא שלא לצורך. ר' יוסי בי ר' בון אמר איתפלגון ר' לעזר ורבי יוחנן חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדה. וחורנה מחליף. הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים. א"ר אבדימי אחוי דרבי יוסי הדא אמרה נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם. החותה גחלים מתחת הקדירה בשבת חייב. ר"ש בן אלעזר בשם ר' לעזר בי ר' צדוק חייב שתים. אחת שכיבה את העליונות ואחת שהבעיר את התחתונות. וחותה גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור. ר' יעקב בר אחא אמר במחלוקת כמאן דמר אינו חייב אלא אחת ברם כמאן דמר חייב שתים חייב. דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן לית כאן חייב שתים אלא מעלין עליו כאילו חייב שתים. א"ר יודן תמן אינו רוצה שיבערו ואינו רוצה שיכבו. ברם הכא רוצה הוא שיבערו ורוצה הוא שיכבו. הבעיר ובישל. אית תניי תני חייב שתים אית תניי תני חייב אחת. מאן דמר חייב שתים אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל. ומאן דמר אחת. דף יט,א פרק ב הלכה ה גמרא היידא היא רבי יודה אומר משום מבעיר. רבי יוסי אומר משום מבשל. וקשיא על דרבי יוסי הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל. זר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה. רבי חייא רובא אמר שתים. בר קפרא אמר אחת. מתיב בר קפרא לר' חייא רובא עבודה שהכהן מותר בה זר מחייב עליה. ומותיב לה והוא מתייב ליה והרי קמיצה עד שלא נקמצה אסורה לזה ולזה. משנקמצה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. א"ל שנייא היא דכתיב (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל קדש. והרי מליקה עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. א"ל שנייא היא דכתיב (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל קדש. והרי מליקה עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. א"ל שנייא היא דכתיב (שם) וכל זר לא יאכל קדש. הרי טבל עד שלא נתקן אסור לזה ולזה. משניתקן אסור לזרים ומותר לכהנים. א"ל שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש. אמרין נצא לחוץ ונלמד. נפקון ושמעון. ר' יוסי אומר שתים. ר"ש אומר אחת. מאן דמר אחת משום זרות. ומאן דמר שתים אחת משום זרות. חורנייתה למה. משום שחיטה. והרי שחיטה בזר כשירה. אלא משום הילוך זריקה וקבלה אינה אלא שבות. הוי לית טעמא אלא משום איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. על דעתיה דר' יודא דו אמר משום מבעיר ניחא. על דעתיה דר' יוסי דו אמר משום מבשל מה בישול יש כאן. מכיון שהוא רוצה באכולן כמבשל הוא: דף יט,ב פרק ב הלכה ו משנה על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן עד שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר: דף יט,ב פרק ב הלכה ו גמרא אית תניי תני ילדות. אית תניי תני יולדות. מאן דמר ילדות תני בשם רבי יודה בעון הנדרים הבנים מתים. ומה טעמא (ירמיהו ב) לשוא הכיתי את בניכם. ומאן דמר יולדות מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה. רבי פינחס רבי ירמיה בשם ר' חייה בר בא כתיב (במדבר כז) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים. בסדר האורים אין כתיב כאן אלא במשפט האורים. אלא מלמד בשעה שישראל יוצאין למלחמה ב"ד של מעלה יושבין עליהן אם לנצוח אם להינצח. א"ר חייא בר בא כתיב (דברים כג) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. האם אם אינו יוצא אינו צריך ליה שמירה. אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר ר' אחאי בר יעקב כתיב (בראשית מב) וקרהו אסון בדרך. הא בבית לא. אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי ביסנא בשם ר' לייא כתיב (ישעיהו לו) יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה. הא יום אחר לא. אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי אייבי בר נגרי כתיב (תהילים קטו) בהשפטו יצא רשע. יצא צדיק אין כתיב כאן אלא בהשפטו יצא רשע. אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. א"ר בא בר כינא נסר שהוא מתוח מגג לגג אפי' רחב כמה אסור להלך עליו. למה אלא מיכן שאין השטר מקטרג אלא בשעת הסכנה. רב אמר היושב בבית מרועע עושה מלאך המות דניסטיס שלו. דכתיב (תהילים נה) ישי מות עלימו. כמה דתימר (דברים כד) כי תשה ברעך משאת מאומה. א"ר לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג. המהלך בדרך בעצמו. והישן בבית אפל לעצמו. והמפרש בים הגדול. א"ר יצחק בר מריון אילולי דכתיב (ישעיהו כג) כה אמר ה' הנותן בים דרך. כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת. ורבנן אמרין הנותן בים דרך מן העצרת ועד החג. ובמים עזים נתיבה מן החג ועד חנוכה. רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין עובדא הוה באסיא אחא בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכתה. חמתיה חדא מטרונה א"ל כדון מפרשין. איתחמי ליה אבוי וגם קבורה לא היתה לו. ולא שמע לא לדין ולא לדין ואזיל בימא. ר' כהן אחוי דרבי חייה בר בא הוה פריש. אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתה. דף כ,א פרק ב הלכה ו גמרא אמר לאחוי צלי עלי. א"ל אין דצלייתי עלך. אלא אין חמיתינון לצבור מצליין למטרא לא תתרחץ על צלותי. הא דאת קטר לולבך קטור רגלך: על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. אדם הראשון דמו של עולם. דכתיב (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה. דכתיב (שם) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות חלה לאשה. ובהדלקת הנר. אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר (משלי כ) נר אלהים נשמת אדם. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. תני רבי יוסי אומר ג' דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואלו הן מצות נדה. ומצות חלה. ומצות הדלקה: דף כ,א פרק ב הלכה ז משנה ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עישרתן עירבתן הדליקו את הנר ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין: דף כ,א פרק ב הלכה ז גמרא תני רשב"ג אומר הלכות הקודש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות. ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הלכות הקודש דתנינן אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן. חטאות דתנינן הכל נאמנין על חטא'. הכשירות דתנינן ועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן. לא צורכא דלא הדליקו את הנר עישרתן ועירבתן הדליקו. אמר ר' חייא בר אבא מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה אף הוא מחמיר על עצמו בחמורה. אמר רב חגיי ר' שמואל בר רב יצחק הוה מפקיד גו בייתיה עירבתן הדליקו את הנר. ולמה לא אמר עישרתן. אלא כל מה דהוה אכיל מן שוקא הוה אכיל: ספק חשיכה ספק אינה חשיכה. דף כ,ב פרק ב הלכה ז גמרא מעשה בי ר' ליעזר שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה. ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו. אמר לו בני הינחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת. ובאתה לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה. יצא לו והיה צועק ואמר אוי לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו דעתך הוא שנטרפה דעתי הוא לא נטרפה. כיון שראו תלמידיו שהשיבם דבר של חכמה. נכנסו אצלו והיו שואלין אותו והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור. ובאחרונה אמר טהור. ונסתלקה נשמתו. אמרין ניכר ר' שהוא טהור. א"ר מנא ועד כדון ניכר. נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו והיה מגפפו ומנשקו ובוכה. ואומרי רבי רבי הותר הנדר רבי רכב ישראל ופרשיו: אין מטבילין את הכלים. מתני' בכלים גדולים אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן. תני ר' הושעיה ממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו. תני נפל דליו לתוך הבור נפלו כליו לתוך הבור מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה. וחורנה אמר בכלים שניטמאו בוולד הטומאה. מתיב מאן דמר באב הטומאה למאן דמר בוולד הטומאה. אפילו בחול והא טעין הערב שמש. א"ל ברוצה לשתמש בהן חולין בטהרה. ר' ירמיה ור' זעירא בשם ר' חייא בר אשי אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת: אבל מעשרין את הדמאי. ר' יוסי בשם ר' אבהו ר' חזקיה בשם ר' יודה בן פזי דמאי דמתקן. דמאי דלא תקן: ומערבין וטומנין את החמין א"ר חייא בר אשי הדא דתימר בעירובי חצירות. אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן:
מסכת שבת פרק גדף כ,ב פרק ג הלכה א משנה כירה שהסיקוה בקש או בגבבה נותנין עליה תבשיל בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף דף כא,א פרק ג הלכה א משנה או עד שיתן את האפר בית שמאי אומרין חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרין אף מחזירין: דף כא,א פרק ג הלכה א גמרא כיני מתניתא מקיימין עליה תבשיל. מתני' דר' יודא דתניא היו שתי כירים מתאימות אחת גרופה וקטומה. ואחת לא גרופה ולא קטומה. מקיימין על הגרופה ועל הקטומה. מה מקיימין עליה. ב"ש אומרין אין מקיימין עליה כלום. ובית הלל אומרין חמין אבל לא תבשיל. העביר את המיחם הכל מודין שלא יחזיר דברי ר"מ. ר' יהודה אומר בית שמאי אומרין חמין אבל לא תבשיל. ובית הלל אומרין חמין ותבשיל. העביר את המיחם בית שמאי אומרים לא יחזיר. וב"ה אומרים יחזיר. ר' חלבו רב ענן בשם רב לא שנו אלא עליה הא לתוכה לא. עד איכן. עולא אמר עד ג'. א"ר מנא עד מקום שהיא עושה חריץ. א"ר יוסי בי ר' בון מפני שהיא שליט במקום שהיד שולטת. ותייא כיי דמר ר' זעירא בשם ר' יהודה מותר להפשיר במקום שהיד שולטת. ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. רק יושיע בר גיזורה הוה משמש קומי ר' זעירה והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. א"ל היך איתעבידא. א"ל גרוף תופייא ויהב בגוה. א"ל לא תהי עביד כן אלא גרוף תופייא ויהב תלתא כיפין ורמי עליהון. ר' אבהו הורי בבוצרה ממלא גצרו רמח ומיתן תלתא כיפין ומירמין עליהון. דניאל בריה דרב קטינא בשם ר' אסי שיזרי חריות כגפת וכעצים. הדא דתימר כשהיו לחין ויבשו. אבל אם היה יבשין מתחילתן כקש וכגבבה הן. גללי בהמה אית תניי תני כגפת וכעצים ואית תניי תני כקש וכגבבה. מאן דמר כגפת וכעצים בדקה. ומאן דמר כקש וכגבבה בכסה. הגורף עד שיגרוף כל צורכו. מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד. הדא אמרה עד שיגרוף כל צורכו. והקוטם עד שיקטום כל צורכו. מן מה דתני מלבה עליה נעורת של פשתן. הדא אמרה אפי' לא קטם כל צורכו. דף כא,ב פרק ג הלכה א גמרא ויידא אמרה דא יום טוב שחל להיות ערב שבת. א"ר שיין מלבה עליה נעורת של פשתן. קטמה ונתלבת מהו. ר' חייא רובא עלה לביתו והורי מותר. בעון קומי ר' זעירה ורבי הושעיה ור' חנניה חבריהון דרבנן ליבה לשעבר עבר ר' אמי ואידרון חבריא בעון מחזור עליהן. אמר לון ר' חנניה חבריהון דרבנן מן דהוה עובדא הוה עובדא. א"ר שמואל בר סוסרטיי לכן צריכה לבה. א"ר מנא אנא קשייתה קומי ר' בא בריה דרב פפי אין תימר לשעבר. אפילו לא בישל עליה בתחלה. דתני המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל דברי ר"מ. א ר"י אומר שוגג יאכל למוצאי שבת. מזיד לא יאכל. ר' יוחנן הסנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו מזיד לא לו ולא לאחרים. שמואל כרבי יוחנן הסנדלר. רב כד הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כרבי מאיר. בציבורא הוה מורי כר' יוחנן הסנדלר. אמר ר"ש בר כרסנה כרבי ישמעאל בי רבי יוסי דרש לון. דתני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר משום אביו כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין שוגג בין מזיד אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאינן חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת. שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו מזיד לא לו ולא לאחרים. בעון קומי ר' יוחנן את מה אמר. אמר לון אני אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. שמע רב חסדא ומר הותרו השבתות. רב חונה בשם רב ותני רבי חייא כן. בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל ע"ג כירה וקדשה עליו אתה שבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. נחשדו להיות מניחין מזידים ואמרו שכיחין היינו. ואסרו להן את השוכח. והכא אמרו כן. א"ר אילא נחשדו דף כב,א פרק ג הלכה א גמרא להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין וקנסו במניח ולא קנסו במבשל. חזרו לומר תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור. תבשיל שהוא מצטמק ורע לו מותר. איזהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. כגון אכרוב ואפונים ובשר טרוף. אמר רבי תנחום בר עילאי אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות. עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. בצים מה הן רבי יוסי בשם ר' ישמעאל בי רבי יוסי אבא עלה לביתו ומצא שם חמין והתיר. בצים ואסר. ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינה אני ואבא עלינו לחמת גדר. והביאו לפנינו בצים קטנים כחוזרדין וטעמן יפה כפנקריסין. תני לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנה מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. ר' אחא אמר במזיד כר"מ. ר' יוסי אמר בשוגג כר' יודה. א"ר מנא יאות א"ר יוסי הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור. ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. ר' יהודא אומר חילוף הדברים הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור. ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור. למה. מפני שהניית שבת עליו. וכאן מכיון שאת אומר ימתין למ"ש כדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. ומה טעמין דרבנן נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. ד"א מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות. היך עבידא נטע פחות מל' יום לפני שביעית ונכנסה שביעית אין תימר חשד אין כאן חשד. אין תימר מניין אין כאן מניין. נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואין תימר מניין יש כאן מניין. ותייא כמאן דאמר מפני החשד. ברם כמאן דאמר מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד. דף כב,ב פרק ג הלכה א גמרא נטלו מבע"י מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה מחזירה משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום. ר' סימון דתרי בשם ר' הושעיה הניחו בארץ אסור לטלטלו. ר' לעזר בשם רבי הושעיה משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה ומחזירין לכירה. א"ר ירמיה בי ר"ש אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה. א"ר אמי זימנין סגין יתיבית קומי רבי הושעיה ולא שמעית מיניה הדא מלתא. א"ר זריקן לרבי זעירא לא שמע מיניה מותר שמע מינה אסור. תלוי ביתד ונתנו על גבי ספסל נאמר אם היה מפוחם מותר ואם לאו אסור. אמר רבי יוחנן ברבי מרייה בשלא העביר את ידו ממנו אבל אם העביר את ידו ממנו אסור: דף כב,ב פרק ג הלכה ב משנה תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כופח שהסיקו בקש או בגבבה הרי הוא ככירים בגפת או בעצים הרי הוא כתנור: דף כב,ב פרק ג הלכה ב גמרא תני בר קפרא אפי' לסמוך לו אסור. ר' שמי סמיך לאדירא דתנורא א"ל ר' מנא והתני בר קפרא אפילו לסמוך לו אסור. ר' מנא מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא. ר' יודן בי ר' ישמעאל הורי מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון. ובלחוד לא ידעין מיגיריית. א"ר יוסי בשבת אתה מהלך אחר הסיקו. ובטומאה את מהלך אחר גיפופו. דף כב,ב פרק ג הלכה ג משנה אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן בתוך אמה של חמין אמרו להן חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתייה ואם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה מולייר הגרוף שותין הימנו בשבת אנטיכי אף על פי שגרופה אין שותין הימנה: דף כב,ב פרק ג הלכה ג גמרא תמן תנינן תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה הרי זו אסורה. תני רבי יוסי מתיר. רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה דף כג,א פרק ג הלכה ג גמרא מה פליגון במחמץ במימיו אבל המחמץ בגופו דברי הכל מותר. רבי יוסי כדעתיה כמה דו אמר תמן אין חימוצו ברור. כן הוא אמר הכא אין תבשילו תבשיל ברור. תנא אמר רבי יוחנן בר מרייא בשלא העביר ידו ממנו אבל העביר אסור. פנה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין. רבי לעזר בר תדאי אומר בין כך ובין כך תוחב בשפוד ובסכין ונוטל. אתייא דרבי לעזר בר תדאי כר"ש דתני לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתדרה מפני שהוא עושה חריץ. ור"ש מתיר. ר' בא בשם רבי הונא ר' חגיי בשם ר' זעירא ר' יוסה בשם רבי אילא מודין חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. כמה דאת אמר מותר לטלטלו. ודכוותה מותר להחזירו. א"ר יוסי אף אנן תנינן ניטלין בשבת. א"ר יוסה בי רבי בון דר"ש היא. א"ר יוסי מתני' אמרה כן כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. והא תנינן שביעית. אית לך מימר שביעית כרבי שמעון דפתר לה שביעית כרבי שמעון דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית ואת אמר הכין. אף על גב דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית אית ליה משום שביעית ומשום קדושת שביעית. ותנינן על דרבי שמעון טהרו מלטמא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית דף כג,ב פרק ג הלכה ג גמרא תמן אמרין חמה מותרת תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתני' פליגא על רבנין דהכא לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה. שנייא היא שהוא עושה חריץ. אילו אמר בקמח יאות. מתני' פליגא על רבנין דתמן דתני ר' שמעון ב"ג אומר מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח. ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח. מה עבדין לה רבנן דתמן. פתרין לה חלוקין על רשב"ג. על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טבריא. ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריא: מעשה שעשו אנשי טבריא כו'. בראשונה היו סותמין את הקמין מע"ש ונכנסים ורוחצין בשבת נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה והולכת בשבת. ואסרו להן רחיצה והתירו להן זיעה. נחשדו להיות נכנסין ורוחצין ואמרו מזיעין היינו ואסרו להן רחיצה וזיעה. היו שם שתי אמבטיות אחת של מתוקין ואחת של מלוחין. נחשדו להיות מגלין את הנסרין ורוחצין במתוקין והן אומרים במלוחין רחצנו ואסרו להן את הכל. כיון שנתגדרו היו מתירין להן והולכין. מתירין להן והולכין. עד שהתירו להן מי מערה וחמי טבריא. ולא התירו הבאת לונטיות. ומי התיר הבאת לונטיות רבי חנינא בן עקיבה. דתני ג' דברים התיר ר' חנינא בן עקיבה. התיר עצה שבים. והתיר כצוצרה. והתיר הבאת לונטיות. תמן תנינן הרוחץ במערה או במי טבריא מסתפג אפילו בעשר לונטיות ולא יביאם בידו. שמואל אמר דף כד,א פרק ג הלכה ג גמרא מה יעביד הדין סבורא דלא יליף ולא שימש. והדא מתני' קודם עד שלא התירוה באת לונטיות. רבי ירמיה ורבי זעירא רב יהודה בשם שמואל רבי התיר לונטיות. תני אין משתטפין לא בחמין ולא בצונן. א"ר יודא בר פזי ודא מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חכמי טבריא. דתני הרוחץ בחמי טבריא הוא מזלף על עצמו. אבל אחרים לא יזלפו לו. ר"ש בן מנסיא אומר אף הוא לא יזלף על עצמו. מפני שהוא מרבה את ההבל. ומכבד את הקרקע. ר' אחא בר יצחק עאל מיסחי עם בא בר ממל. בטרים בר יטסס חמא חד בר נש מזליף על גרמיה. א"ל כזה אסור בשבת מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע. ר' אבהו חורנין מזלפין ונפל עליו והוא אמר והא רבי לוונטי עאל מיסחי עם ר' יונה חמא חד בר נש מזליף על גרמיה. א"ל לית אנן צריכין חששין ליחידייא. ר' יצחק רובא עאל מיסחי עם ר'. א"ל מהו מיתן צלוחיתא גו עגלתא. א"ל הבא גו נטלא היא נעשית ככלי שני. ר' יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ. והלכות בית הכסא בבית הכסא. כהדא רבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם רבי מאיר. אמר ליה מהו לקנח אמר ליה אסור. מהו להדיח. אמר ליה אסור. ולא כן שמואל שאיל לרב מה לענות אמן במקום מטונף. והוא אמר אסור. ואסור דאמרית לך אסור. אשכח תנאי תני אין שואלין הלכות המרחץ והלכות הכסא בבית הכסא: אם בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט כו'. חמין שהוחמו בי"ט. וכן חמין שהוחמו מע"ש לשבת. רב ושמואל חד אמר מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. וחרנה אמר מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. הוי רב דו אמר מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא. אבלט שאל ללוי סריסא מותר לשתות ואסור לרחץ. א"ל אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. א"ל אין. א"ל ומכי הוא לה כלום אמר לו שלא תתפריץ אמר ליה והכא שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמר להם והלא כבר נאמר (שמות יב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם: מולייר הגרוף שותין ממנו בשבת דף כד,ב פרק ג הלכה ג גמרא הא אם אינו גרוף לא. אמר ר' שיין מפני שהגחלים נוגעות בגופו. אמר ר' חנינא בריה דר' הילל מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות. אמר רבי יוסי בי רבי בון מפני שהוא עשוי פרקים פרקים הוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים: אנטיכי אף על פי שגרופה אין שותין ממנה. רבי חנניה רבי יוסי ר' אחא אבא בשם רבי יוחנן מפני שהיא מתחממת מכתליה. רבנן דקיסרין רב הונא בשם רב אם היתה גרופה ופתוחה מותר: דף כד,ב פרק ג הלכה ד משנה מיחם שפינהו לא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן: דף כד,ב פרק ג הלכה ד גמרא רבי בא בר בריה דר' חייא בר בא ר' חייא בשם ר' יוחנן לא שנו אלא לתוך הכוס. הא לתוכו לא. א"ר מנא קשייתה קומי ר' בא לא תני ר' יוחנן על סיפא לא תני על רישא בשביל שייחמו הא להפשירן לא. אתא רבי בא בר כהנא רבי חייא בר אשי בשם רב אם לחממן אסור אם להפשירן מותר. תני נותנין חמין לתוך צונין אבל לא צונין לתוך חמין כדברי בית שמאי. ובית הלל אומר בין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר. במה דברים אמורים בכוס אבל באמבטי חמין לתוך צונין מותר וצונין לתוך חמין אסור. ורבי שמעון מתיר. אתיא דרב כרבי שמעון בן אלעזר מנסיא רבי יוחנן כרבי יוחנן בן נורי. תני רבי יוחנן בן נורי אומר ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה דברי ר"מ. וחכמים אוסרין. יאות א"ר מאיר. ומה טעמון דרבנן. ייבא כיי דמר רבי זעירא בשם רב יהודה מותר להפשיר במקום שהיד שולטת. ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. אפי' במקום שאין היד שולטת עד איכן. ר' יודה בר פזי ר' סימון בשם רבי יוסי בן חנינה עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. הכל מודין בכלי שני שהוא מותר. מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני. א"ר יוסי כאן דף כה,א פרק ג הלכה ד גמרא היד שולטת. וכאן אין היד שולטת. א"ר יונה כאן וכאן אין היד שולטת. אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכל שני. אמר רבי מנא ההן פינכא דאורזא מסייע ליה לאבא. ההן פינכא דגריסא מסייע ליה לאבא. דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח: דף כה,א פרק ג הלכה ה משנה האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר: דף כה,א פרק ג הלכה ה גמרא מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה. ר' יונה אמר אסור ועירוי ככלי ראשון הוא. חיילה דר' יונה מן הדא. אחד שבישל בו אחד שעירה לתוכו רותח. א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינן מתבשלין. התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני אף בכלי נחושת כן. אית לך למימר כלי נחושת בולע. מהו לערות מן הקילוח. א"ר חנניה בריה דר' הלל מחלוקת רבי יונה ורק יוסי. רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מנא עשה כן בשבת חייב משום מבשל. עשה כן בבשר וחלב חייב משום מבשל. א"ל כיי דמר ר' זעירא ואי זהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו. ר' יודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. על דעתיה דרבי יודה מלח בציר יין בחומץ: דף כה,א פרק ג הלכה ו משנה אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן: דף כה,א פרק ג הלכה ו גמרא רבי חגי בעי כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה. חברייא בעו כבה בשבת ונתודע לו בשבת הבאה. אמר רבי יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו דף כה,ב פרק ג הלכה ו גמרא אלא דבר אחד בלבד. התיב ר' אלעזר הרי שמן בנר הרי בעינו הוא ואינו בהכנו. לכן נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר. התיב ריש לקיש הרי חיטין בזריעה בעינן הן ואינו בהכנו. לכך נתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע. התיבון הרי ביצים לאפרוחים הרי בעינן הן ואינן בהכנן. לכך נתנן משעה ראשונה שיעשו אפרוחים. התיב רבי ירמיה הרי עיטורי סוכה הרי בעינן הן ואינן בהכנן שנייא היא. דא"ר אבמרי אחוי דרבי יוסי כל שבעה הן בטילין על גב סוכה מיכן והילך בהכנו הן. התיב רבי חיננה הרי מוכין שנתפזרו הרי בעינן הן ואינן בהכנן. הכא בכלים ומה דאת אמר תמן באכלין. התיב רק נסא הרי מוקצה שיבש ולא נגע בו הרי הוא בעינו ואינו בהכנו. הכא בכלים. ומה דאיתמר תמן באכלין: דף כה,ב פרק ג הלכה ז משנה מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת: דף כה,ב פרק ג הלכה ז גמרא התיב רבי חייא בר אחא והא תנינן דף כו,א פרק ג הלכה ז גמרא כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. אמרין הדא דר"י. דתני כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. דברי ר"מ. ר' יודא אומר נר חדש מותר לטלטלו. וישן אסור לטלטלו. ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה מותר לטלטלו. רבי ירמיה ורבי בא תריהן בשם רבי יוחנן חד אמר דברי ר"מ כל המיוחד לאיסור אסור. וחרנה אמר כל שייחדו לאיסור אסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דמר רבי חנינה רבי ירמיה שאל ההן ליבנה לא כמיוחד לאיסור הוא. הוי הוא דו אמר כל המיוחד לאיסור אסור. מאן דמר מיוחד כל שכן ייחדו. ומאן דמר ייחדו הא מיוחד לא. מתניתין פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן תמן מוכנה שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חיבור לה. ואינה נמדדת עמה. ואינה מצלת עמה באהל המת. ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני עלה היו עליה מעות ונפלו נגררת. אמר רב ששת דרבי שמעון היא. דר"ש אומר כבה מותר לטלטלו. אמרין למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא. בשוכח. לית את יכיל. דתנינן תמן אם אינה נשמטת חיבור לה. ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת וגוררין אותה בשבת אע"פ שיש בתוכה מעות. אית מימר הכא דברי הכל היא בשוכח. מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דף כו,ב פרק ג הלכה ז גמרא דתנינן האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת רבי בא בשם ר' חייא בר אשי פתר לה רב בשוכח. ומן דבתרה היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה רב בשוכח. מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלן. א"ר בון בר חייא קומי רבי זעירא תיפתר במאוס. א"ל והתני ר' הושעיה אפי' סאה אפי' תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן. רבי ירמיה בשם רב הלכה כר"מ. שמואל אמר הלכה כר' יהודה. רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כר"ש. בעון קומי רבי יוחנן את מה את אמר. אמר לון אני אין לי אלא משנה. כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלק בשבת. רשב"ל הורי באטרבוליס מנורה קטנה מותר לטלטלה. רבי חלבו ורבי אבהו קומי ר' חלבו לא מעברין. קומי רבי אבהו מעברין. רבי יסא סלק גבי רבי תנחום בר חייא בעא מיעברתיה קומוי. א"ל בפנינו. רבי יוסה גלילייא סלק קומי יוסי בן חנינה בעא מעברתיה. א"ל מאן שרא לך. אשכחת רב ורבי יוחנן אילין דאסרין חדא רבי יהושע בן לוי ורשב"ל אילין דאסרין חדא רבי יהושע בן לוי ורשב"ל אילין דרשי חדא רבי לעזר בר חנינה. מעשה היה וטילטלו פומטר מתחת הנר בשבת. מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו פומטר יהא אסור. אין כר"ש אפילו נר יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כר' יודה. דר' יודה דו אמר נר מאוס פמוט אינו מאוס. תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר ר' יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת. דף כז,א פרק ג הלכה ז גמרא לפניו משום מבעיר. לאחריו משום מכבה. שמואל בר אבא קומי רבי יסא בכבה. א"ל תנוח דעתך. מה אנן קיימין אין כר"מ אפי' טבלה תהא אסורה. אין ר"ש אפי' נר יהא מותר. אלא כאן כר' יודה דר' יודה אמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה. תני אם התנה עליו יהא מותר. מה אנן קיימין אין כר"מ אפי' התנה עליו אסור. אין כר"ש אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כר' יודה דר' אמר נר מאוס. טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר כר' יודה אנן קיימין. דתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. רב ושמואל פתרין ליה בשוכח ומקללין מאן דעבד כן. (מלאכי ב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה. מאן אית כל המיוחד לאיסור אסור לא רבי מאיר הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר רבי שמעון. אבל כוס וקערה ועששית אף על פי שכבו אסור ליגע בהן. רבי טבי בשם רב חסדא אפי' כרבי שמעון דו אמר תמן מותר מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לון שהוא מותר אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר רבי מנא בקדמיתא הוינן סברין מימר מה פליגון באותו שכבה בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה. ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה ואפילו תימא שלא באפוצה כשיש בתוכו שמן. דף כז,ב פרק ג הלכה ז גמרא תמן תנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית רבי האבן והאוכלין בתוכה לא הוינן אמרין כלום. שהרי רבי רומנוס הוצא מחתה משל בית רבי מליאה גחלים בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן. אלא בשיש לתוכו שמן. א"ר אבהו קיימתיה קרטים של בוסם היה בה. רבי בא בר חייא בשם רבי יוחנן תרכוס אסור לטלטלו. הורי רבי אמי מותר. רבי ירמיה חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא ולא הוה ממחה בידון. דבית רבי ינאי אמרין עד ג' ככסא מיכן והילך כסולם. א"ר יוסה בי ר' בון מאן דשרי כר"ש דתני לא יגרר אדם את המטה ואתה הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה. מפני שהוא עושה חריץ. ור"ש מתיר. ר' בא בשם ר' חונא ר' חגיי בשם ר' זעירא רבי יוסי בשם רבי אילא מודין חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעת בטיט שמותר לטלטלו. כמה דתימר מותר לטלטלו ודכוותה מותר להחזירו. א"ר יוסי אף אנן נמי תנינן ניטלין בשבת. א"ר יוסי בי רבי בון דר"ש היא. א"ר יוסי בי ר' בון מתניתא אמרה כן כל העלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. ר' הונא בשם ר' לענין שבת איתאמרת. חזקיה בשם דבית רבי ינאי לענין חזקות איתאמרת. רבי יוסה משום דבית רבי ינאי לענין טומאה איתאמרת. רבי אחא בר חיננא רבי יסא בשם רבי יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה. ולא כלי הוא ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא. א"ר יוסי בי רבי בון תיפתר שלקחה עמו לסחורה. או שבאת ע"ש עם חשיכה ולא שמעת מינה כלום: דף כז,ב פרק ג הלכה ח משנה נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה: דף כז,ב פרק ג הלכה ח גמרא הכא את אמר אין נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצו' ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והכא את אמר נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צורך בשמן וכאן דף כח,א פרק ג הלכה ח גמרא אין לו צורך בניצוצות: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. רבי שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסי היא. דא"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבי מאיר ורבנן בשעשה מחיצה של כלים. אבל אם עשה מחיצה של מים לא. מן מה דמר רבי שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסי היא. הדא אמרה אפילו עשה מחיצה של מים היא המחלוקת:
מסכת שבת פרק דדף כח,א פרק ד הלכה א משנה במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא ביד ולא בחול בין לחין בין יבישין לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין אבל טומנין בהן כשהן יבישין טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה: דף כח,א פרק ד הלכה א גמרא לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן תשים לתוך ידו ומחזירן והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסרו לטמון בהן. וכר' לעזר בן עזריה דרבי לעזר בן עזריה אמר קופה מטה על צדה ונוטל. וכרבנן דתמן דינון אמרין דף כח,ב פרק ד הלכה א גמרא אם היתה יורה מותר. ותמן תנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה מפני שלא חשיכה. האם אם חשיכה אסור לטמון בהן. תמן אמרין מפני ביטול בית המדרש. א"ר בא מפני החשד שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבע"י. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה אותו כל צרכו מבע"י. מה נפק מן ביניהן. לטמון שלג וצונין. על דעתיה דר' בא מותר. ועל דעתון דרבנין דתמן אסור. אסרו טמינה מפני כירה. אסרו כירה מפני טמינה. אסרו כירה שהבלה ממיעוט מפני כירה שהבלה מרובה. אסרו תבשיל שנתבשל כל צורכו מפני תבשיל שלא נתבשל כל צורכו. אסרו חמין מפני תבשיל שנתבשל כל צורכו. חזרו והתירו חמין. תני דף כט,א פרק ד הלכה א גמרא אין טומנין ברמץ. א"ר זעירא הדא אמרה אפר שנצן מותר לטמון בו. כהדא ברתיה דר' ינאי הוות משמש קומוי אבוי והוות מעלה קומוי תבשילין רותחין. אמר לה היך איתעבידא. א"ל כמרא וגיפתא. אמר לה לא תהי עבדה כן אלא כמרה גו קופתא ויהבה קופתא על גיפתא. א"ר זעירא בהדא ר' חנינא פליג. דרש ר' אחא בשם ר' חנינה הגפת מלמטן ותבן מיכן ומיכן אסור. ומודה בה רבי ינאי. אכין בעי בללן מה הן. נישמעינה מן הדא טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה. רבי יוסה בן פזי בשם רבי יוסי בר חנינה הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן. אבל אם רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן: ולא בחול. תמן תנינן מטילין אותו לחול בשביל שימתין. ההן חלא מירתח רתחא. ומיצן צוננה. ההן תבן בעל פקדון הוא כמה דאת יהיב ליה הוא יהיב לך. כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו. אמר ר' יוסי מן מה דתנינן תמן טומנין בו. הדא אמרת אין מרחיקין אותו מן הכותל. התיב רבי חגיי והתני והמשכיר בית לחבירו לא יעשנו אוצר של תבואה. ליידא מילה לא מפני המוץ. א"ר חנניה מפני העכברים. א"ר פינחס בי רבי חנינה אם מפני העכברים ניתני אפילו אוצר של כל דבר. הוי יאות קש רבי חגיי. אתיב רבי שמי הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל. מעתה אסור לטמון בהן. א"ר יוסי לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל. והא תני אין טומנין בסלעים. תיפתר בסלעים של כסף. אית תניי תני טומנין בסלעים. ואית תניי תני אין טומנין. אמר ב חסדא מאן דמר טומנין בשל זהב של נחושת מאן דמר אין טומנין בסלעים של כסף. לא סוף דבר לחין. אפי' יבשין שנתלחלחו מן אילין מוכין. ומוכין לא כיבישין שנתלחלחו הן. ר' יוחנן בר שילא הדא אמרה דף כט,ב פרק ד הלכה א גמרא ההן דכמר איידה צריך מחסרתיה ציבחר דהוא אתי מיסב והוא שפכה ומרתחה. תמן תנינן כן בגפת חדשה אבל בישנה טהור. ואי זו היא חדשה ואיזו היא ישנה. רבי יוסי בי רבי בון בשם ר"י חדשה בתוך י"ב חודש. ישנה לאחר י"ב חדש: טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה. ר' יודא בר פזי בשם רבי ירמיה בר חנינה הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן. אבל רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן: ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין. אנן תנינן נסורת. תניי דבית רבי נעורת. הדא אמרה היא הדא היא הדא: דף כט,ב פרק ד הלכה ב משנה טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות ראב"ע אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים נוטל ומחזיר: דף כט,ב פרק ד הלכה ב גמרא רבי יודה בן פזי בשם רבי יונתן הדא דתימר בנתונין אצל בעל הבית. אבל בנתונין באפותיקי לא בדא: בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. רבי יודה ור' יוחנן הדא דתימר בנתונין באפותיקי. אבל בנתונין אצל בעל הבית לא בדא. רבי ירמיה בשם רב פורשין מחצלת על גבי שייפות של לבינים בשבת. אמר ר"ש ב"ר אני לא שמעתי מאבא. אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה בי"ט סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי. ושמואל אמר כופין עליה כלי. אמר רבי מנא ובלבד שלא יהא דף ל,א פרק ד הלכה ב גמרא הכלי נוגע בגופו של ביצה. תני ר' הושעיה מחיל של דבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרב כשמואל כאן מלמעלן כאן מלמטן. רבי ביסנא בשם רבי יוסי בר חנינא חפי לסוטות אסור לטלטלן מצדתה הוא פריסן והדין משטרפן גו שימשא אתון שאלו לרב מהו מטלטלתן אמר לון חשבון עליהן מתנינן תוחתי רשיבון ושרי לכון מטלטלתן. ר' זעירא בשם ר' ירמיה ראשי כלונסיות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. ר' יונה ור' יוסי סלקון לסדרא דבר עולא דהוה רבעה תמן והוה תמן ראשי כלונסיות. אתון ושאלון ליה מהו לטלטלן. א"ל אם חשבתם עליהן מאתמול מותר לטלטלן ואם לאו אין אתם מותרין לטלטלן. תני רבי חלפתא בר שאול מוכין שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. תני ר' יוסי בן שאול צבר של קורות שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. ר' יוסי ר' חנינה בשם ר' ישמעאל בר ר' יעקב בר אחא ר' יעקב בר אידי רבי חנינא בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסי אבא שלחה הוה וחיה אמר לנו קשרו לכם ראשי גוזיות ואתם מותרין לטלטלן למחר. חזקיה אמר אפילו מלן. רב אמר חריות שגידען לשכיבה אינן צריכות קישור לאהלין צריכות קישור. רב אבא בר חנה אמר בין לשכיבה בין לאהלין צריכות קישור. א"ר חזקיה ולא דמו קישוריה דרב באוהלין לקישוריה דרב אבא בר חנה בכלים. קישוריה דרב באוהלין עד שיקשור את כל הקוצין. קישוריה דרב אבא בר חנה בכלים עד שיהיה עליהן תואר כלי. אם אומר את עד שיקשור את הקוצין אין מעשה גדול מזה. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך לבית המדרש שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה דף ל,ב פרק ד הלכה ב גמרא עריבת הירדן למה היא טמאה ולא אמר אדם דבר. עד שבא רבי חנינה בן אנטיגנס ודרשה בעירו עריבתה ירדן למה היא טמאה. מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים. ועוד דבר אחר דרש חריות שגדען בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור. התיבון הרי נדידייא דאשקלון. א"ר יצחק בר לעזר שניא היא שמקצתן בים ומקצתן ביבשה. אתייא דרבי בא בר חנה כרבי חנינא דמר ר' חנינא עולין היינו עם רבי לחמת גרר והיה אומר לנו בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלן למחר. רבי זעירא אמר עד שיקרדם. חברייא אמרי עד שישפשף וצפוראי אמרין עד שיחשוב. רבי יוחנן אמר עד שיהא עליהן תואר כלי. אשכחת אמר רב חנה בר אבא ור' יוחנן ור' יונתן חדא. רב ור' זעירא ורבי ישמעאל בי ר' יוסי חדא. ציפוראי ורבי יוסי בן שאול ורבי חלפתא בן שאול חדא. חברייא לית להון זוג: דף ל,ב פרק ד הלכה ג משנה אם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת: דף ל,ב פרק ד הלכה ג גמרא נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה. נטלו מבע"י וקדש עליו היום רבי בא בשם רב יהודה אם נתקלקלה הגומה אסורה. ומכירה לכירה מותר. מן ההוא דמר רבי לעזר בשם ר' יהושע משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה ומחזירין לכירה. ומר רבי ירמיה כר"ש אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר. מכירה לטמינה אסור. מטמינה לכירה אסור. מטמינה לטמינה צריכה. נתגל' מבע"י מכסהו מבע"י, נתגלה משחשיכה מכסהו משחשיכה. נתגלה מבע"י וקדש עליו היום. תני אין טומנין חמין משחשיכה אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים. כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם. רבי זריקן בשם רבי חנינא אפילו מפה. אמר רבי זעירא ובלבד דבר שהוא מועיל. אמר רבי חנינא כל הדברים מועילין. אמר רבי מתניה ויאות אילו מאן דנסב מרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה דילמא לא כביש צינתה. כשם שאין טומנין חמין משחשיכה כך אין טומנין לא שלג ולא צונין. ורבי מתיר. התיב שמואל בר אבא על הדא קדמייתא והא תני ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת. אלא כרבי דרבי מתיר דף לא,א פרק ד הלכה ג גמרא כאן לשעה כאן לשהות:
מסכת שבת פרק הדף לא,א פרק ה הלכה א משנה במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה יוצא הגמל באיפסר והנקה בחטם והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלן במקומן: דף לא,א פרק ה הלכה א גמרא תני רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו. ארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן הסוס והפרד הגמל והחמור. א"ר חזקיה וסימנא (זכריה יד) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור. רב אמר הלכה כר' ישמעאל בי רבי יוסי: לובדקם. אית תניי תני לנדקס. מאן דמר לובדקם על שם (דנייאל יא) ולובים וכושים במצעדיו. מאן דמר לנדקס אבמטוס. מהו אבמטוס. חמר סלק. ר' יונה אמר רב הושעיה בעי גרים הבאים מלובים מהו להמתין להן ג' דורות. א"ר יונה בן צרויה מן מה דנן חמיי ההן פולא מיצרייא כדון רטיב אינון צווחין ליה לובי. כדו נגיב אינון צווחין ליה פול מצרייא. הדא אמרה גר מלובי צריך להמתין ג' דורות. הדא אמרה הוא לובי הוא מצרי. ר' יצחק בר נחמן בשם ר' אושעיא הלכה כדברי התלמיד דברי חכמים כל מין פרדות אחד. ר' שמואל בשם רבי זעירא כמה דתימר לעניין איסור וכן כל שאר הבהמה לעניין היתר: וכן הסוס בשיר. ולא כן תני כל תכשיטי אדם טמאין ותכשיטי בהמה טהורין תיפתר בעשויין להנותן. ואינו עושה חריץ אלא כרבי שמעון. דתני לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר. א"ר חיננא כהדא. דתני דלת גוררת מחצלת גוררת קנקילון גורר פותח ונועל בשבת ואצ"ל בי"ט. ותני כן מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל בשבת ואין צ"ל ביום טוב: ומזין עליהן וטובלין במקומן. דף לא,ב פרק ה הלכה א גמרא תמן תנינן לא תטבול בהן עד שתרפס, וכאן הוא אמר הכין. אמר רבי מנא כאן ברפים. כאן באפוצים: דף לא,ב פרק ה הלכה ב משנה חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו הזכרים יוצאין לביבין רחילות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות ר"י אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות ר' יהודא אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב: דף לא,ב פרק ה הלכה ב גמרא שמואל אמר בקשורה לו מערב שבת. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן. א"ל נהיג בקלסטירין. דתני זכרים יוצאין בקלסטירין. התיר רבי אחא בר פפא קומי ר' זעירא. והא תני חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. ניחא בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. א"ר יוסי שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא. א"ר שמי תיפתר כרשב"א. דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. א"ר מנא קיימתיה במספק חבל על חבל: זכרים יוצאין לבובין. שהוא נותן עור מכורסינון כנגד לבו והוא מתריס כנגד חיה: רחלים יוצאות שחוזות. אית תניי תני שחוזות ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות מעתדן כמה דתימר (משלי ז) שית זונה ונצורת לב. מאין דאן דמר שחוזות. כמה דתימר אין משחיזין את הסכין. כבונות למילת. כבולות שלא יעלה עליהן הזכר. רבי אבון בשם קרבי חייא (מלכים א ט) ויקרא להם ארץ כבול. ארץ שאינה עושה פירות: רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני ר' יהודא ב"ב אומר בין ליבש בין לחלב אסור. יאות א"ר יהודא ב"ב דף לב,א פרק ה הלכה ב גמרא ומה טעמון דרבנן. רבי יוסי בי רבי בא בשם רב יהודא ר' יוחנן מטי בה בשם רב הלכה כדברי מי שהוא אומר בין ליבש בין לחלב אסור משום מי מיפוס: דף לב,א פרק ה הלכה ג משנה ובמה אינה יוצאה לא יצא הגמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך: דף לב,א פרק ה הלכה ג גמרא כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה. עקוד בידו אחת רגול בשתי רגליו: לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. א"ר בא מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת. אסי אומר לכלאים נצרכה. רב יהודה בשם שמואל אמר מידו אסור ומצואר בהמה מותר. שאין לבהמה כרוך אל צואר בהמה אסור משולשל מצואר בהמה מותר. רב הונא ורב יהודה תריהון בשם שמואל חד אמר מידו אסור ומצואר בהמה מותר. וחורנה מחלף. מאן דמר מידו אסור משום משוי בשבת. ומצואר בהמה מותר שאין לבהמה משוי בשבת. ומאן דמר מידו מותר מפני שאיפשר. ומצואר בהמה אסור הוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו. שנאמר (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. תני טפח מידו לצואר בהמה אסור. א"ר זעירא מידו אסור ומצואר בהמה אסור. טפח מידו לצואר בהמה אסור. ואי זו היא שהוא מותר. אמר רבי יוחנן בר מרייא מאן דעביד טבאות נגיד לה כהדין סוסיא סרקייא: דף לב,א פרק ה הלכה ד משנה אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אע"פ הוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו אין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהן ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן ואין הרחלים יוצאות חנונות ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופר ולא ברצועה שבין קרניה פרתו של רבי לעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים: דף לב,א פרק ה הלכה ד גמרא תני אבל מטייל הוא בה בחצר. רבי שמואל בשם רבי זעירא דף לב,ב פרק ה הלכה ד גמרא אף לענין איכוף כן. תני יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו. אבל לא יקשור את המסרוכי ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו. ר' ירמיה בעא קומי רבי זעירא מנן אילין מולייא דתנינן הלכות שבת כהררים תלויין בסערה. ואת אמר הכן ויתיביניה מה בין סולם לקישושות. סולם יש בו ממש. קישושות אין בהן ממש. אר"ח ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה. דתני אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה א"ר אבדימי ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה. אית תניי תני אין יוצאין בקישושות. אית תניי תני יוצאין. א"ר חייא בר אדא תניין אינון. מה דמר יוצאין בקישושות יוצאין באגד שעל גבי המכה. ומאן דמר אין יוצאין בקישושות אין יוצאין באגד שעל גבי המכה: אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. מפני שהוא עושה חריץ: אין הרחלים יוצאות חנונות. רב יהודה אמר כיפה של צמר. רבי יסא בשם רבי חמא בר חנינא עיקר הוא ושמיה יחנונה. ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. א"ל אין בבלייה דקמתה עליה: אין העגל יוצא בגימון. רב הונא אמר בר נירא. רב חסדא אמר פינקסה. אבא בר רב הונא אמר שרתיעה. אית תניי תני גימון. אית תניי תני גימול. מאן דמר גימון (ישעיהו נח) הלכוף כאגמון ראשו. מאן דמר גימול (שמואל א א) ותעלהו עמה כאשר גמלתו. מאן דמר גימון מסייע לרב חסדא. מאן דמר גימול מסייע לאבא בר רב הונא ולרב הונא: ולא פרה בעור הקופד. שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה: פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. רבי בא ורבי שמואל תריהון אמרין דברי חכמים אפילו להימשך בה אסור. ר' בא בשם שמואל אם היתה קרניה קדוחה מותר. א"ר יוסי קשייתה קומי ר' בא ומר לא תנינן אלא הנקה בחטם. רבי זעירא בשם שמואל שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי לייא רב יהודה בשם שמעון בר חייא כלב יוצא בסוגר שלו. אם להכות בו אסור. אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר. גניבה אמר הלכה היא היה מלמד ובא. כדא דתנן שלא ברצון חכמים. תני רבי יודה בר פזי רב דלייה אמרו לו או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי בי רבי בון דף לג,א פרק ה הלכה ד גמרא שהיה מתריס כנגדן. א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הייתה. ומנין שאשתו קרוי עגלה. (שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו:
מסכת שבת פרק ודף לג,א פרק ו הלכה א משנה במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפס לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין ולא בכבול לרה"ר ולא בעיר של זהב ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה ואם יצאה אינה חייבת חטאת: דף לג,א פרק ו הלכה א גמרא רב נחמן בר יעקב אמר ע"י שהיא מתרתן שהן חצין בנדתה. והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות. א"ר מנא בקדמייתא הוינן אמרין על ידי שהיא מתרת את התפור. ולא הוינן אמרין כלום. תני ר' הושעיה חותל של תמרים קולע ומתיר ובלבד שלא יקשור. תמן תנינן אילו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. שמואל אמר לית כאן של שיער. על דעתיה דרבי יהודה אלא של צמר הא של שיער דברי הכל אין חוצצין. רבי בא בשם רב יהודה רבי זעירא בשם רבנין דף לג,ב פרק ו הלכה א גמרא היתה נימא אחת חוצצת. שתים ספק. שלש אינן חוצצות. רבי זעירא בעי קשר נימא לחבירתה אחת היא אחת. לשתים שתים הן. לשלש שלש הן. רב יהודה אמר זו שהיא ירדת לטבול לנידתה קושרה שערה כזנב הסוס לעוברה וסמיך עלי. כהנא שאל לרב מהו מיפק באילין תיכייא. אמר לו כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני. רב הונא הורי לאיתתיה דריש גלותא מיתן ליברה דדהבא על קפיליטה. רבי יוחנן הורי לאילין דבית בון תמינא טלייה דמרגליתא על פרגזתא. א"ר אילא כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. ותנינן ג יוצא הוא בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אית תניי תני בין אילו בין אילו מקבלין טומאה. ואית תניי תני בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה. מאן דמר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי. ומאן דמר בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה בשלא עשה להן אמבולי. ואפי' עשה להם אמבולי יהו טהורין. ולא כן א"ר אבהו שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן בזוגין שבעריסה. תרין אמוראין חד אמר מוליך ומביא ובלבד שלא ישמיע את הקול. וחרנה אמר אם השמיע את הקול אסור ואם לאו מותר. תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת. עשויין הן להשמיע את הקול בחול. ברם הכא אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת מפני מה עשה להן אמבולי: לא בטוטפת. רבי בון בר חייה קובטירה. דבר שהוא נותן במקום הטוטפת: ולא בסנבוטין. צובעין תותבן: לא בכבול. טבוסה תני רבי שמעון בן אלעזר מתיר. ר' אחא בשם כהנא אתיא דרבי שמעון בן לעזר כרבי. כמה דרבי אמר דבר שהוא טמון מותר. כן רבי שמעון בן לעזר אמר דבר שהוא טמון מותר. תכשיטין למה הן אסורין. א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתרתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. תני ר' חלפתא בן שאול אסור לשלחן. אמר רבי מונא לא אמרו אלא לשלחן הא ללבשן מותר. תני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. ואת הפנקס ואת הקרקש ואת המראה דף לד,א פרק ו הלכה א גמרא לכסות בהן את הכלים. א"ר בון מתניתא אמרה כן שאסור ללובשן. דתנינן כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן. ומה הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק. ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים בשיש עליהן תואר כלי. עד כדון תכשיטין של זהב. ואפילו תכשיטין של כסף אמרין בשם רבי ירמיה אסור. אמרין בשם רבי ירמיה מותר. א"ר חזקיה אנא ידע רישא וסיפא טליין דקיקין הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה. אתא ושאל לרבי זעירא א"ל לא תיסור ולא תישרי. אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר. וחכמין אוסרין. רבי אחא בשם רבי בא טעמא דהדין דאסר פעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת והאיש אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד. י"ג דברים התירו לבית רבי שיהו רואין במראה. ושיהו מספרין קומי. ושיהו מלמדין את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה. שמע שמעון בר בא ואמר בגין דרבי אבהו בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה בר' יוחנן. שמעה ר' אבהו ומר יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן. תני אין יוצאין באיסטמא. שלשה דברים נאמרו באיסטמא. אין בה משום כלאים. ואינה מטמאה בנגעים. ואין יוצאין בה בשת. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף אין בה משום עטרות לכלות: ולא בעיר של זהב. רב יהודה אמר כגון ירושלים דדהב. רבנן דקיסרין אמרין פרוש טוק טקלין. מעשה ברק עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה. אתת ואמרת קומוי בעלה. אמר לה הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה והוא לעי באוריתא. תמן תנינן שנים משם ר' אליעזר יוצאה אשה בעיר של זהב. תני רבי מאיר מחייב. בין רבי מאיר לרבנן ניחא רבי מאיר מחייב. וחכמים פוטרין. בין ר' אליעזר לרבנן ניחא ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. בין ר"מ לרבי אליעזר קשיא דף לד,ב פרק ו הלכה א גמרא ר' מאיר מחייב רבי אליעזר מתיר. רבי איניינו בר סיסיי אמר משום רבי ליעזר כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר. כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו בחצר. רבי בא בר כהן בשם רב ששת מתניתא אמרה כן. ובכבול ובפיאה נכרית בחצר. רבי לייא בשם ר"ש בר חייא אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר. והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר. נשמעינה מן הדא רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט. הדא אמרה העשוי לשם תכשיט אסור. הדא אמרה עשוי לכך ולכך. הדא אמרה אחד האיש ואחד האשה. הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר: דף לד,ב פרק ו הלכה ב משנה לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת: דף לד,ב פרק ו הלכה ב גמרא מפני מה גזרו על סנדל מסומר. יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות. וי"א שהיו שומעות קולו ומפילות. וי"א על ידי שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה. מה נפק ביניהון הדוסטא. מאן דמר שהיו רואות את ראשו ומפילות מותר. ומאן דמר שהיו שומעות קולו ומפילות או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה אסור. ולא בשעת השמד גזרו מכיון שעבר השמד יהא מותר. לא עמד ב"ד וביטל. מעתה אפילו בחול. לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא. תני טלה עליו מטלית מלמטן מותר. ר' יודן בי ר' ישמעאל דף לה,א פרק ו הלכה ב גמרא הוות רגליה שחקה ועבדין ליה כן. כמה מסמרן יהו בו. רבי יוחנן אמר חמשה כחמשה ספרי תורה. ר' חנינא אמר שבעה (דברים לג) וכימיך דבאך. נהגין רבנין כהדא דר' חנינא דרש ר' אחא בשם רבי חנינא תשעה. רבי היה נותן שלשה עשר בזה ואחד עשר בזה כמנין משמרות. (קוהלת יב) וכמסמרות נטועים. מה משמרות כ"ד. אף מסמרים כ"ד. רבי יוסי בן חנינא אמר כליבית אינו עולה למנין מסמרים. ר' זעירא שאל לר' בא בר זבדא מהו ליתנם על גבי סנדל אחד. א"ל שרי. מהו ליתנם ע"ג מנעל אחד א"ל שרי. אין מגרדין מנעלים וסנדלים. אבל סכין ומדיחין אותן. ר' קריספיא בשם רבי יוחנן תלמידוי דרבי חייא רובא אמרין הראשונים היו אומרים מגרדין. והשניים היו אומרים אין מגרדין. ואתשלת לרבי ומר אין מגרדין. א"ר זעירא הא אזילה חדא מן תלמידוי דר' חייא רובא. דרבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בר חנינא כדברי מי שהוא אומר מגרדין ובלבד לאחורי הסכין. א"ר חייא בר אשי נהיגין הווינן יתבין קומי רבי משחין ומשזגין אבל לא מגרדין. אין סכין מנעלין וסנדלין. לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והוא בתוך הסנדל. אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל ואת רגלו ונותנה בתוך הסנדל. סך שמן ומתעגל ע"ג קטיבלייא חדשה ואינו חושש. לא יתננה ע"ג טבלה של שיש ומתעגל עליה. רשב"ג מתיר. אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום. כמה יהא בהילוכן. בני ברתיה דבר קפרא אמרין מבית רבא דבר קפרא עד בית רביה דרבי הושע. ציפוראי אמרין מן כנשתא דבבלאי עד דרתיה דרבי חמא בר חנינא. טיבראי אמרין מן סדרא רובה עד חנותיה דר' הושעיה. סנדל שנפסקו אזניו שנפסקו חבתיו שנפסקו תרסיותיו או שפירשה רוב אחת מכפיו טהור. נפסקה אחת מאזניו אחת מחבתיו אחת מתרסיותיו או שפירשו רוב מכפיו טמא. רבי יהודא אומר הפנימית טמאה והחיצונה טהורה. רבי יעקב בר אחא רבי טבליי חנין בר בא בשם רב הלכה כרבי יהודא לענין שבת. רבי שמואל בר רב יצחק הוה ליה עובדא שלח לרבי יעקב בר אחא גבי רבי חייא בר בא. א"ל כשם שהן חלוקין בשבת כך הן חלוקין בטומאה והורי ליה כרבנן. רבי שמואל בר רבי יצחק בעי ושמע מימר הלכה כרבי יהודא והוא מורי ליה כרבנן. ר' אחא בר יצחק הוה ליה עובדא שלח שאל לר' זעירא ר' זעירא שאל לר' אימי. אמר לו כדברי מי שהוא מטמא אסור לצאת בו. וכדברי מי שהוא מטהר מותר לצאת בו. ולא אפיק גבי כלום. תני דף לה,ב פרק ו הלכה ב גמרא אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו. ר' אחא ור' זעירא הוון מטיילין באיסטרטין איפסיק סנדליה דרבי אחא. מן דמטון לפילי א"ל זהו פתח חצירך. רבי אחא כריך סבונה עליהון. רבי אבהו כריך אגיד מלבניקי. סבר ר' אבהו אגוד מלבניקי מן המוכן הוא. ר' יונה טלקיה דחליטרה ויקר אוף ציבחר הוה סדרה יקיר. ר' אלעזר מסליק ליה. ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא מהו להחליף א"ל שרי. אפילו כן אמר ליה פוק חמי חד סיב וסמך עלוי. נפק ואשכח לר' בא בר ממל ושאל ליה ושרא. א"ר יוסי מתניתין אמרה שהוא מין מלבוש. דתנינן או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה. חדא דתימר לאורך אבל לרוחב צריך שיהא חופה את רוב הרגל: ולא ביחיד. א"ר אבא מפני החשד שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו: בזמן שאין ברגלו מכה. הא יש ברגלו מכה הוא נותן. על איזה מהן הוא נותן. שמואל אמר על אותה שאין בה מכה הוא נותן. אם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן מאן צייר ליה דלא יתן על חורתיה. ר' יוחנן אמר על אותה שיש בה מכה הוא נותן. שמעון בר בא הוה משמש קומי ר' יוחנן והוה מושיט ליה סנדליה כהדא דתני. לדרך הארץ כשהוא נועל נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל. וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין. אמר ליה ר"י בבלייא לא תעבד כן שהראשונים לא היו עושין כן. אלא כשהוא נועל נועל של שמואל ואח"כ נועל של ימין. שלא תהא נראית של ימין פגומה. הדא אמרת על אותה שיש בה מכה הוא נותן. א"ל אין בבלייא דקמתיה עליה. יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה. ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה. מהן בין זה לזה. זה דף לו,א פרק ו הלכה ב גמרא דרכו לחלוץ. וזה אין דרכו לחלוץ איזהו קמיע מומחה. כל שריפא בו ושנה ושילש. ר' אבהו בשם רבי יוחנן נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ריפיתי בו ושניתי ושילשתי. רבי שמואל בשם רבי זעירא ריפא לאדם אחד נאמן לאדם אחד. לשנים נאמן לשנים לשלשה נאמן לכל אדם. יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב בין בעשבים. ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת. בעון קומי רבי יונתן מהו מיתניתיה בההן סילונה. א"ל ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת. בעון קומי רבי יונתן מהו מפיק בההוא מומייקה. אמר לון משום תכשיט. אי משום תכשיט הוא לא ודניאל ליסר (דנייאל ה) והמניכא די דהבא על צואריה. אי משם משאוי בשבת נימא כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. ר' יוסי בי רבי בון בשם רבי יוסי מכה שנתרפאת נותנין עליה רטייה שאינה אלא כמשמרה. רבי אבון בשם רבנין דתמן נותנין על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי תנחומא חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה. אמר רבי חונא הדא פיאה עקר טב סגין טב הוא. כד דאית ביה חמשה קטרין. שבעה קטרין. תשעה קטרין טבא סגין. ובלחוד דלא יתן מוי. אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת. והדין דקרי על יברוחה אסור. בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת תן עליו ספר תן עליו תפילין בשביל שישן אסור. והא תני אומרים היו שיר פגועין בירושלים א"ר יודן כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע. ואי זהו שיר פגועין (תהילים ג) ה' מה רבו צרי וכל המזמור. (תהילים צא) יושב בסתר עליון. עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך: דף לו,א פרק ו הלכה ג משנה לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצאת חייבת חטאת דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון: דף לו,א פרק ו הלכה ג גמרא תני לא יצא החייט במחטו שבכליו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. והצבע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצאו הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אומן באומנתו חייב. הא שאר כל האדם יוצאין בכך. מחלפא שיטתיה דר"מ. דתנינן תמן ואם יצאת חייב חטאת דברי ר"מ. והכא הוא אמר הכין. ר' מנא אמר לה סתם ר' אבון בשם רבי יוחנן תמן דרך הוצאה בנשים. דף לו,ב פרק ו הלכה ג גמרא ברם הכא טפילין יוצאין בכך. מחלפה שיטתין דרבנין. דתנינן תמן וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון. הא במחט הנקובה חייב. ודא היא אומן באומנותו חייב. אמר רבי אבין תיפתר באשה גודלת. רבי אחא בשם רבי אבא בר רב נחמן דר' נחמיה זו היא. דתנינן תמן טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג טמאה. טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה. תני רבי נחמיה מחליף וכן היה ר' נחמיה אומר בטבעת אחר חותמה בסולם אחר שליביו. בקולב אחר מעמידיו ונעול אחר סמנייריו. א"ר אילא תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה. ר' שמואל בשם ר' זעירא היתה עשויה לכך ולכך הוציאה חתום בה חייב. הוציאה לשם תכשיט פטור אף על החותם שאף החותם טפילה לתכשיט: דף לו,ב פרק ו הלכה ד משנה לא יצא האיש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת רבי ליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר (ישעיהו ב) וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת: דף לו,ב פרק ו הלכה ד גמרא כתיב (שמות יג) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין. ואיזו היא האלה. מן מה דתני רבי יעקב בר סיסי ר' יוסה מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה. הדא אמרה כמין דייקרן. ומה טעמא דר' אליעזר (תהילים מה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. מה טעמון דרבנן וכתתו חרבותם לאתים. לאטין. וחניתותיהן למזמרות. למיגזיין. רבי חייא בשם ר' יוחנן בירית כל שהיא יחידית. כבלים כל שהשלשלת בנתים. ר' יהודה אומר בירית זו אצעדה. דמר רב יהודה (במדבר לא) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה', אצעדה זו פרופסלה. צמיד שירייא. כמה דאת אמר (בראשית כד) והצמידים על ידיה. טבעת. עיזקייאי. עגיל. קדשייא. כמה דתימר (יחזקאל טז) ועגילים על אזניך. וכומז יש אומרים זה טפוס של רחם. ויש אומרים זה טפוס של דדים. כתיב (ישעיהו ג) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים. דף לז,א פרק ו הלכה ד גמרא קורדיקייה. כמה דתימר (ישעיהו ג) וברגליהם תעכסנה. השביסים. שלטוניה. כמה דאת אמר שביס של סבכה. הסהרונים עונקיה. כמה דאת אמר (שופטים ח) ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם. הנטיפות שלמיני. השירות שיראין. והרעלות. בלינדייא. הפארות. כליליא. כמה דאת אמר (יחזקאל כד) פארכם על ראשיכם. והצעדות פרופסלה. הקישורים קרקישיה. ובתי הנפש. תירגם עקילס אסטומובריאה. דבר שניתן על בת הנפש. והלחשים קדשיא. דבר שהוא נותן על בתי הלחישה. הטבעות היזקייא. ניזמי האף דבר שהוא נותן על גב החוטם. המחלצות. פירזומטא. המעטפות. קולבין ומעפרן. המטפחות. סבניין רברבן. והחריטין זונרין מציירין ואולוסריקא מציירין. כמה דתימר (שמות לב) ויקח מידם ויצר אותו בחרט. הגיליונים. גלגלייה. הסדינים. סדיניא הצניפות אולרייא. המה דתימר (זכריה יג) ואומר ישימו הצניף הטהור על ראשו. וכתיב (ישעיהו סב) והיית עטרת תפארת ביד ה'. וצניף מלוכה בכף אלהיך. הרדידים לסוטה כמה דתימר (שיר השירים א) נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות: דף לז,א פרק ו הלכה ה משנה יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין בכבול ובפיאה נכרית בחצר ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה בפלפל ובגרגר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת ואם נפל לא תחזיר שן תותבת ושן של זהב ר' מתיר וחכמים אוסרין: דף לז,א פרק ו הלכה ה גמרא אנן בר' אימא אמר קומי רבי יהודה מנשייא בר מנשה ירמיה. ובלבד שלא תצא. לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה. והתנינן הבנות יוצאות בחוטין. ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה. ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא הוטמה לשערה יוצאה היא. ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה. א"ר אבהו כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה. ר' ינאי זעירא נפל דף לז,ב פרק ו הלכה ה גמרא עודריה דאודניה בעא מיחזרתיה בשבתא. וגערו בו חביריו משום תכשיט. רבי ינאי סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא. וחכמים סברין מימר מוך הוא שהוא מרפא. ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא החושש אזנו נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. רבי ינאי סבר מימר הלכה כר' יוסי. וחבריו סברין מימר אין הלכה כר"י. ולא כן אמר ר' בא בר כהנא רחב"א בשם רב הלכה כר"י. ר' ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע. וחבריי סברין מימר אדם כקרקע היא. ולא כן א"ר זעירא עשה לו רבי חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו. סברין מימר אדם כקרקע הוא. וכיני. אלא כיני ר' ינאי סבר מימר אין שכיח ומהלך בהן ד"א. וחבריי סברין מימר שכיח הוא ומהלך בהן ד"א. א"ר מנא שמעית טעם מן ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא אנא ידע מה שמעית. מיי כדון. אמר רבי יוסי מסתברא בשם של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא די נפלה ומחזרה ליה. שן תותבת מה אית לך. עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי היא נפלה ליה ומחזרה ליה. רבי יסה ורבי אמי חד חשש שיניה והורי ליה חבריה. חד חשש אודניה והורי ליה חבריה. ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא. מן מה דרבי יסא שאל לאסייניה דרבי יעקב בר אחא מה עבידא שיניה דרבי יעקב בר אחא חבירינו. מן מה דלא אמר ר' יסא לא בטלה מן יומוי הוי הוא דהורי לשינא. ר' ינאי פתר לה בפילפל ובגרגר מלח. וחברוי פתרון ליה על כולהן: דף לז,ב פרק ו הלכה ו משנה יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות יוצאות בחוטין אפילו בקיסמים שבאזניהן ערביות יוצאו' רעלות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה: דף לח,א פרק ו הלכה ו גמרא יוצאין בסלע שעל הצינית פודגרה. רבי אחא בר רבי בא בר ממל אפילו טס. והא תנינן הבנות יוצאות בחוטין. רבי בא בשם רב יהודה אפילו כרוך על צוארה. אבא בר בא מפקד לשמואל בריה לא תקבל עליך מתני' אלא אבל לא בקיסמין שבאזניהן. כיני מתני' ערביות יוצאות רעלות מדיות פרופות: דף לח,א פרק ו הלכה ז משנה פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת: דף לח,א פרק ו הלכה ז גמרא תני רבן שמעון בן גמליאל אומר לא שנו אלא מטבע ואבן הא באגוז מותר מפני שהוא מיטלטל. אמר רב אדא בר אהבה אתיא דר"ש בן גמליאל כר"מ. כמה דר"מ אמר דבר שהוא מיטלטל מותר. כן ר' שמעון בן גמליאל אומר דבר שהוא מיטלטל מותר: דף לח,א פרק ו הלכה ח משנה הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"י ור"מ אוסר אם יש לו בית קיבול כתיתין טמא סמוכות שלו טמאים מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן: דף לח,א פרק ו הלכה ח גמרא שמואל אמר יוצאין בו משום סנדל ונכנסין בו לעזרה. רבי ינאי מקשה ויוצאין בו משום סנדל. והוא סנדל נכנסין בו לעזרה ואינו סנדל. א"ר בעא עד די הוות מקשה לה על דשמואל קשייתה על דמתניתין סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת דף לח,ב פרק ו הלכה ח גמרא ונכנסין בהן בעזרה. א"ר מנא אמור סופה דלית היא פליגא על דשמואל: כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן. מהו אנקטמין טהורין. א"ר אבהו הונוס קטמין חמרא דיידא: דף לח,ב פרק ו הלכה ט משנה הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי ר' יוסי ור"מ אוסר אף בחול משום דרכי האמורי: דף לח,ב פרק ו הלכה ט גמרא הבנים יוצאין בקשרים. בקישרי פיאה: ובני מלכים בזוגין. ר' זעירא אמר בזוגין שבצוארו. מהו וכל אדם בי קטנים עניים בין קטנים עשירים. רבי אילא אמר בזוגין שבכסותו. מהו וכל אדם. בין גדולים בין קטנים. מתניתא פליגא על רבי זעירא יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו. ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אלא כאן בגדולים וכאן בקטנים: יוצאין בביצת החרגול. טב לאודנא: ובשן של שועל. טב לשינה: ובמסמר הצלוב. טב לעכביתא. אית תניי תני ומחליף. רק חנניה בשם ר' יוחנן כמתני'. ר' שמואל ור' אבהו בשם רבי יוחנן כמתני'. ר' שמואל ר' אבהו בשם ר"י כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי. דרגי דרגיבת משום דרכי האמורי. ר' יודה אמר משום דגון ע"ז. (שמואל א ה) וראש דגון ושתי כפות ידיו. דונו דני משום דרכי האמורי. ר' יהודה אומר משום דן עכו"ם. (עמוס ח) ואמרו חי אלהיך דם. לאו לאו משום דרכי האמורי. ר' יהודה אומר משום ע"ז (איוב כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. תני רק חייא עמד עצם בגרונו נותן מאותו המין על ראשו ואין בו משום דרכי האמורי. תני ר' ליעזר בן יעקב (ויקרא יט) לא תנחשו ולא תעוננו אע"פ שאין נחש יש סימן. ובלבד לאחר ג' סימנים. כגון (בראשית מח) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל. (בראשית מב) יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו'. א"ר אלעזר הולכין אחר שמיעת בת קול. מה טעמא (ישעיהו ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו. ר' לעזר עאל לפונייה אתא אבטיונס דרומאי ואקומי' מאחריה ויתב ליה. אמר הכין כל עמא דף לט,א פרק ו הלכה ט גמרא לא אקים לבר נש אלא לי. לית איפשר דאנא נפיק מיכא עד דנידע מה הוה בסופיה. והוה תמן חיוי שרי נפיק ויהב ליה עדרו תמן אחת דריבוי. וקרא עלוי (ישעיהו מג) ואתן אדם תחתיך וגו'. חד תלמיד מן דבר קפרא הוה נפיק מקטוע כיסין חמתיה חד קייט חיויא פרי בתריה א"ל חיויא פרי בתרך. שבקיה ואזיל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. גרמניא עבדיה דר' יודה נשייא נפיק בעי מילוויה לר' הילא. אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה בר' אילא. גער ביה גרמני שבקיה ואזל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. בר קפרא היה איעלל לחדא קרייא. מי עלל נכשל באצבעו. עאל ושמע קליה דטלייא קרי (שמות כג) אם בגפו יבא בגפו יצא. אמר דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד. וכן הוות ליה. ר' יוחנן ורשב"ל הוי מתחמדין מיחמי אפוויי דשמואל. אמרין נלך אחר שמיעת בת קול. עברין קומי סידרא שמעין קליה דטלייא (שמואל א כא) ושמואל מת. וסיימון וכן הוות ליה. רבי יונה ורבי יוסה סלקין מבקרה לרבי אחא דהוה תשיש. אמרין נלך בתר שמיעת בת קול. שמעין קליה דאיתתא אמרה לחבירתה איטפי בוצינה. אמרה לה לא יתטפי ולא מיטפי בוצינהון דישראל. רבי יוחנן הוה עבר בשוקא חמא חד מזבין מן אילין מלטומה. אמר ליה מן אילין את חיי. אמר ליה אין. שבקיה ואזיל ליה. בתר שעה עבר גביה. א"ל רבי צלי עלוי דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום וא"ל שני אתרך פעמים ששינוי השם גורם פעמים ששינוי המקום גורם. תרין תלמידין מן דרבי חנינא הוין נפקין מקטוע כיסין. חמתין חדא איסטרלוגי'. אמר אילין תרין מי נפקין ולא חזרין. מן נפקין פגע בהון חד סב אמר לון זכון עמי דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום. והוה עמון חד עיגול קצין פלגא ויהבינה ליה. אכל וצלי עליהון. אמר לון תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא. נפקין בשלם וחזרן בשלם. והוון תמן בני אינש דשמעין קליה. אמרין ליה ולא כן אמרת אילין תרין מי נפקין ולא חזרין אמר אי דהכא גברא שקר דאיסטרולוגיי' דידיה שקרין. אפי' כן אזלין ופשפשון ואשכחון חכינתה פלגא בהדא מובלא ופלא בהדא מובלא. אמרו מה טיבו עבידתכון יומא דין. ותניין ליה עובדא. אמר ומה ההוא גברא יכיל עביד דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול. ר' חונה משתעי הדין עובדא חד גיור הוה איסטרולוגוס חד זמן אתא בעי מיפיק. אמר כדון נפקין. חזר ומר כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרש מן אילין מילייא. ניפוק על שמיה דבריין דף לט,ב פרק ו הלכה ט גמרא קריב למכסח יהב לה חמרה ואכלה. מאן גרם ליה דיפל בגין דהרהר. מאן גרם ליה דאישתיזיב בגין דאתרחץ על ברייה. אמר לו כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמא (במדבר כב) כי לא נחש ביעקב. כי לו נחש. אמר ר' אחא בר זעירא כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפנים כמלאכי השרת. ומה טעמא (שם) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. אמר ר' חנינא בריה דר' אבהו כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד מ"ט כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. א"ר ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא עתיד הקב"ה לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן מה פעל אל. מה הורה לכם הקב"ה. אמר רבי לוי בר חיותא ולא כבר עשה כן בעולם הזה הה"ד (דנייאל ג) ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי גוברין ד שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון. ומה ת"ל וחבל לא איתי בהון. אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו. וריויה די קדמיתא אין כתיב כאן אלא וריויה די רביעאה. הן היו מכבשין לפניו את האור. דמי לבר אלהין. אמר ראובן באותו שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו. א"ל תקין מיליך ובר אית ליה. חזר ומר (שם) בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח בריה לית כתיב כאן. אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי:
מסכת שבת פרק זדף לט,ב פרק ז הלכה א משנה כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה דף מ,א פרק ז הלכה א משנה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת: דף מ,א פרק ז הלכה א גמרא מהו כלל גדול. א"ר יוסי בי רבי בון שהוא גדול מכלל שביעית. שהשבת חלה על הכל ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן כלל גדול אמרו בשביעית מהו כלל גדול. א"ר יוסה בי רבי בון שהוא גדול מכלל מעשרות. שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה. ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד. תני בר קפרא כלל גדול אמרו במעשרות. מהו כלל גדול. אמר רבי יוסה בי רבי בון שהוא גדול מכלל פיאה. שהמעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום. ופיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום. ואית דבעי מימר מהו גדול מיכן שיש למטה ממנו. אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת. תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת. רבי לעזר כמתניתין. רבי יוחנן כהדא דתני דבית רבי. הא רבי ליעזר אמר כל השוכח עיקר שבת הא אם אינו יודע כל עיקר פטור. מן מה דרב תני מתניתין ופתר לה אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין העכו"ם. הדא אמרה הוא הדא הוא הדא. הא אמר ר' יוחנן כל שאינו יודע עיקר שבת. הא אינו יודע ושכח חייב. מן מה דמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא כלה דא הילכתא כרבי ליעזר. ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה היא הדא היא הדא. בעון קומי בריה דר' יסא את מה שמעת מן אבוך מן דרבי יוסי. דף מ,ב פרק ז הלכה א גמרא אמר כרבי יוחנן. אמר לון רבי חזקיה לא אמר כן. אלא ר' סימן בר זבדא הוה פשט עם בריה דרבי יוסה. ושמע מינה כהדא דרבי ליעזר. מטאלין מילייא. ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת. הנה לחייב על כולהן אחת. מהנה לחייב על התולדות. או נימר בעכו"ם הכתוב מדבר. תני רבי זכייה קומי רבי יוחנן זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. אמר ליה רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת. אינו חייב אלא אחת. עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת אין כאן הנה. מן דתברה בידי' יש כאן הנה אין כאן אחת. והיכן בעכו"ם בעבודתה בעבודת הגבוה בהשתחויה בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת בעבודת הגבוה לחייב על כולהן אחת בהשתחויה לחייב על מקצתה. ר' בון בר חייא בשם רב שמואל בר רב יצחק כתיב (ויקרא ד) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר מצוה שהמשיח מביא עליהן פר. יצאת עכו"ם שאינו מביא עליה פר אלא שעירה בלבד. התיבון הרי חלבים ועריות הרי המשיח דף מא,א פרק ז הלכה א גמרא מביא עליהן פר. לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות. חלבים אין להן תולדות. עריות עשה בהן את המערה כגומר. חברייא אמרין (ויקרא כג) שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת. אמר ר' אילא כתיב (שמות לה) כל העושה בו מלאכה יומת לא העושה בו ובחבירו. את אמר אין השבתות מצטרפות חולקות. אמר רבי יוסי בי רבי בון כשם שאינן מצטרפות כך אין חולקות. גדול שנשבה בין העכו"ם רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת. וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה. רבי יצחק בר אלעזר בשם רב נחמן בר יעקב מונה ששה ועושה שבת. חמשה ועושה שבת ארבעה ועושה שבת ג' ועושה שבת שנים ועושה שבת. אחד ועושה שבת. אמר ר' מנא אין אישתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא. רב הוה חייליה לתרין מחזירין הוא עבד שובתא. ואין לא לתמוה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם. רבי יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש. ר' יוחנן אמר חושש לכל הנשים. ריש לקיש אמר אינו חושש לכל הנשים. תמן יש לו תקנה יכול הוא לישא גיורת. יכול הוא לישא משוחררת. הכא מה אית לן. תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש. תמן תנינן אמר רבי עקיבה שאלתי את ר' אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה דף מא,ב פרק ז הלכה א גמרא מעין מלאכה אחת בעלם אחת מהו. חייב אחת על כולן או על כל אחת ואחת אמר לי חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר. ומה אם הנידה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו לא אם אמרת בנידה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו. תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת. אמר לי הבא על הקטנות יוכיח. שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו לא אם אמרתי בבא על הקטנות שאע"פ שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן. תאמר בשבת שאין בה אלא אחד לא עכשיו ולא אחר זמן. אמר לי הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו הבהמה כשבת. ר' זעירא בשם ר' חסדא ר' אילא בשם ר' שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו. דף מב,א פרק ז הלכה א גמרא בדה תנינן מלאכות הרבה לא על השבתות הוא מתחייב. רבא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. בדה תנינן שבתות הרבה לא על המלאכות מתחייב. הא ר' זעירא בשם רב חסדא אמר רבי אילא ור' שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. הודי ליה והוא לא הודי. מן מה דמר ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוסי בי ר' חנינא כל הדא הלכתא כרבי ליעזר. ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה דלא הודי ליה הווי ר' בא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הודי ליה או לא הודי ליה. א"ר זעירא קומי ר' יסא מתניתא אמרה דלא הודי ליה. דתני יודע אני שהיא שבת ויודע אני שהיא מלאכה. אבל איני יודע אם מלאכה היא זו שחייבין עליה כרת אם מענין אבות מלאכות עשה חייב על כל מלאכה ומלאכה. אם מענין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם מפני שהן העלימות הרבה. אבל אם היה העלם אחד אינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מתיב לה הדא אמרה דלא הודי ליה הא. רבי זעירא בשם רב חסדא רבי אילא בשם ר' שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף רבי אליעזר יודי לרבי עקיבה שאינו חייב אלא אחת. ויתיביניה רבי עקיבה הרי מזיד בשבת ושוגג במלאכות הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מתיב לה הדא אמרה היא הדא היא הדא. הא רבי בא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הדא בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף רבי עקיבה יודי לרבי אליעזר שהוא חייב על כל אחת ואחת. דף מב,ב פרק ז הלכה א גמרא ויתיביניה רבי אליעזר הרי שוגג בשבת מזיד במלאכות הרי אין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה ואת מודי לי שהוא חייב על כל אחת ואחת. מן מה דלא מתיב ליה הדא אמרה היא הדא היא הדא. הא רבי בא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו ולא משום שגגת שבת את תופסו. רבי חזקיה בשם רבי בא שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות שיהא חייב על כל אחת ואחת שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את התולדות כעיקר. אמר רבי יעקב בר דסיי ותניי דבית רבי כן העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת. מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת. הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שבתות הרבה מעין מלאכה אחת. הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות. הא רבי זעירא בשם רב חסדא ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. ויש אדם מתחייב על הזדון את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת. ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכה את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת. ולית ליה לרבי אליעזר מאחת לחייב על כל אחת ואחת. אשכח תני בשם רבי אליעזר גדול שנשבה לבין העכו"ם חייב על כל אחת ואחת. דף מג,א פרק ז הלכה א גמרא מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות. מה בין שוגג בשבת וזדון במלאכות. אמר רבי יוסה ולמה מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת שאם אומר את לו מלאכה היא זו הוא פורש ממנה ועושה מלאכות אחרות. ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת שאם אומר אתה לו שבת היא זו מיד הוא פורש. שגג בזה ובזה. רב המנונא אומר אינו חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא ולאו כל שכן הוא אלו מזיד בשבת ושגג במלאכות אינו חייב על כל אחת ואחת מפני שנתוסף לו שגגת מלאכות שבת אובד שגגת מלאכות. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת שבת זו בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו מהו שיצטרפו איפשר לומר שבתות מחלקות שבתות מצטרפות הרי תמחויין חולקין ותמחויין מצטרפין. אמר ליה איני יודע טעם תמחוי ולא מתניתא היא כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. א"ר עזריה קומי רבי מנא תיפתר בזדון. א"ל ולא כל שכן הוא מה אם הזדון שאינו חולק אינו מצטרף שגגה שהיא חולקת לא כל שכן שלא תצטרף. א"ר חנניה לא אמר כן אלא קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו ושגגות שבו מהו שיצטרפו. א"ר מנא אע"ג דלא אמר רבי יוסה דא מילתא אמר דכוותיה. אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה העלם שבו והעלם שבו מהו שיצטרפו. ניחא שבת שבאו לה ימי החול בנתים. דף מג,ב פרק ז הלכה א גמרא גבי נידה מאי אית לך. ריש לקיש אמר תיפתר בנדה קטנה שבאו לה ימי הפסק טהרה בנתיים. רבי אליעזר בי ר' שמעון אומר כך שאלו בא על נדה אחת חמש בעילות בעלם א' מהו חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת. אמר ליה חייב על כל אחת ואחת. וקשיא אילו קצר וקצר בעלם אחד כלום הוא חייב על כלם אלא אחת. ר' אחא בשם ר' חנינא בן ר' מנא מקשי לה. ולא כן א"ר שמואל ר' אבהו בשם ר' יסא בן חנינא כל הדא הילכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. אף הכא לא יהא חייב אלא אחת. א"ר יוסה קיימתיה כיי דמר ר' אחא בשם ר' חנינא לית כן כרבנן דקיסרין בשם ר' ניסא כל הדא הלכתא דר' אליעזר הוא. וכל דיפוק מינה הלכה כולה כר"א: דף מג,ב פרק ז הלכה ב משנה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה והבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר והמלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין דף מד,א פרק ז הלכה ב משנה והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והממחקו והמחתכו הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: דף מד,א פרק ז הלכה ב גמרא אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניין לאבות מלאכות מן התורה ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה. בעון קומי רב אחא כל הן דכתיב מלאכות שתים. א"ר שיין אשגרת עיינה דרבי אחא בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא מילתא בעיא דא מלתא (בראשית לט) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו מנהון. (בראשית ב) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהון. תני רבי שמעון בן יוחאי (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה. הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמואל בר נחמני כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה. א"ר יוסי בן חנינא זה הדבר אין כתיב כאן אלא (שמות לה) אלה הדברים דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות. רבי חנינא דצפורין בשם ר' אבהו אל"ף חד. למ"ד תלתין. ה"א חמשה. דבר חד. ודברים תרים. מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבנן דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום. אל"ף חד. למ"ד תלתין. ח' תמניא. לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת. רבי יוחנן ור"ש בן לקיש עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג. אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון מיסמוך סמכון הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין. אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא. בנוי דרבי חייא רובא הויי בשיטת אבוהון דתני רבי חייא הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה כולהן משום קוצר. אמר דף מד,ב פרק ז הלכה ב גמרא רבי סירוד יהודא ב"ר עבדין הוי במכשירין שיתא ירחין. בסופה אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי ושאיל ליה ולא אגיביה. אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פיתחה של תורה: ארבעים אבות מלאכות חסר אחת. ליידא מילה שאם עשאן כולם בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. תנא ר' זכאי קומי ר' יוחנן זיבח קיטר וניסך בעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. א"ל רבי יוחנן בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת. ואין כאן הנה. מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת. רבי בא בר ממל בעא קומי דרבי זעירא ויהא חייב על כל אחת ואחת. כמה דתימר גבי שבת (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה כלל. (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט. הלא הבערה בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד לומר מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. אף כל מעשה ומעשה שיש בו לחייב עליו בפני עצמו. אף הכא (שמות כ) לא תעבדם כלל. לא תשתחוה להם פרט. והלא השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת מן הכלל ללמד מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו. א"ל בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. ובעכו"ם כלל שהוא בצד הפרט. א"ל והכתיב (שמות לד) לא תשתחוה לאל אחר (שמות כב) זובח לאלהים יחרם. הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. א"ל כיון שאת לומד מצדו אפילו כלל במקום אחד את למד. חברייא אמרין לא שנייא בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד. כלל ופרט הוא בשבת כלל ואחר כך פרט. בעכו"ם פרט ואחר כך כלל. ר' יוסי אמר לא שנייא בין שכלל ואחר כך פרט בין שפרט ואחר כך כלל בין שכלל ופרט וכלל כלל ופרט היא בשבת כלל בעבודתה ופרט בעבודתה. בעכו"ם כלל בעבודתה ופרט במלאכת הגבוה. אמר רבי מנא הבערה שלא לצורך יצאת השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעשה. אתיא כההוא דתני חזקיה (שמות כב) זובח לאלהים יחרם יצאת זביחה ללמד על הכל השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה. דף מה,א פרק ז הלכה ב גמרא או חלף דבר שהוא מעשה מלמד. ודבר שאינו מעשה אינו מלמד. דמר רבי ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינים שלא יהו דנין בשבת ומה טעמא נאמר כאן (שמות לה) בכל מושבותיכם ונאמר להלן (במדבר לה) והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם מה מושבותיכם שנאמר להלן בבתי דינין הכתוב מדבר. אף מושבותיכם שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר. א"ר שמואל בר אבדימא מכיון דתימר לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך. ודבר שיצא שלא לצורך מלמד. הדא אמרה דבר אחד שיצא לצורך אינו חולק. ושלא לצורך חולק. שני דברים שיצאו מן הכלל מהו שיחלוקו. נישמעינה מן הדא מניין המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם. ומבשר קדשי הקדשים. ומבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים. ושירי מנחות. ומן השאור ומן הדבש עובר בלא תעשה. ת"ל (ויקרא ב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. הא כל שיש ממנו לאישים הרי היא בבל תקטירו. ר"א שאל לרבי יוחנן יצאו שתי הלחם וילמדו עלה קדשים לכבש. א"ל כהדא דתני המזבח אין לי אלא המזבח. ומנין לרבות את הכבש. ת"ל (שם) ואל המזבח לא יעלו. יכול לעבודה ושלא לעבודה. ת"ל לריח ניחוח לא אמרתי אלא לעבודה. א"ל אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש. ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש. מפני שכתוב אותם הא אינו כתוב אותם מלמדין הדא אמרה שני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין. א"ר חנניה בריה דרבי הילל לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין. ר' יוסי בי רבי בון דף מה,ב פרק ז הלכה ב גמרא לא אמר כן אלא ר"א שאל לר' יוחנן ויצאו שתי הלחם וילמדו על כל הקדשים לכבש. א"ל אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש. ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש. הדא אמר דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך אינו חולק ושלא לצורך חולק. ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין וכרבי ישמעאל חולקין דאמר רבי בון בר חייא דברי רבי ישמעאל ב' דברים שיצאו מן הכלל חולקין דתני רבי ישמעאל (ויקרא יט) לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל היו ויצאו מן הכלל לחילוק כלל בהיכרת ופרט בהיכרת. מילתיה דר"י אמרה כלל ופרט הוא. דמר רבי אבהו בשם ר"י (ויקרא יח) כי כל אשר יעשה מן התועבות האלה ונכרת. אותו בכלל היתה ויצאה מן הכלל לחילוק על הכלל. התיב ר"א והכתיב (ויקרא כ) ערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה. א"ל לצורך יצאת לידון בערייה. א"ל והכתיב (שם) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגילה את ערותה את מקורה הערה. א"ל לצורך יצאת לידון בה את המערה כגומר. שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה משום טומאה לא נעשה בו את המערה כגומר. לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת. אמר ליה והכתיב (שם) ואיש אשר ישכב את דודתו ערות דודו גילה. אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי. הכתיב (שם) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי. דמר רבי יודן כל ההן דכתיב (שם) ערירים יהיו הויין בלא בנים. (שם) ערירים ימותו קוברין את בניהן. אמר רבי יוסה דף מו,א פרק ז הלכה ב גמרא דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו. נאמר כאן דודתו ונאמר להלן (ויקרא כה) או דודו או בן דודו יגאלנו. מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף דודתו שנא' להלן באחות אביו מאביו הכתוב מדבר. אף את אשת אחיו למידה מדודתו. מה דודתו שנאמר להלן באחות אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו שנאמר כאן באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל דתני רבי ישמעאל נאמר כאן אשת אחיו. ונאמר להלן איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה אף אשת אחיו מאביו יש לה היתר לאחר איסורה. יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה. הא רבי ישמעאל מקשי לה מנן תיתי ליה. רבי אבהו ר"א בשם רבי הושעיא שני לאוין וכרת אחת לאוין חולקין כריתות. מה טעמא (שמות ל) על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שם) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הרי יש כאן שני לאוין וכרת אחת לאוין חולקין כריתות מה עביד לה ר' יוחנן באנשים הכתוב מדבר. ובאת אחותו ללמד על כל הנשים. ולית לר"א כן אית ליה לא תקרבו אחד האיש וא' האשה. ומה עבד לה רבי יוחנן פתר לה ואינו מחוור. ועוד מן הדא שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין על כל הקדשים לטומאה. א"ל לצורך יצאו למעט את קדשי בדק הבית ומעילה שלא יהו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ולא מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית. א"ל מכיון שאין מצטרפין חולקין. אמר רבי חנינא וכיני ויחלוקו ולא יצטרפו. דף מו,ב פרק ז הלכה ב גמרא כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר אמר כלל ופרט הוא. דאמר רבי אלעזר לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן אמר אין לוקין על החרישה בשביעית. ומה טעמא דרבי אלעזר (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' כלל. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט. הזרע והזמיר אף הן בכלל היו. ולמה יצאו להקיש אליהן לומר לך מה הזרע והזמיר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן. אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. מה עבד לה רבי יוחנן שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין. ולית לרבי אלעזר חולקין אית ליה לחלוק אינן חולקין. הא ללמד מלמדין. ולית לרבי יוחנן מלמדין שנייא היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. אמר רבי אלעזר ועשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות. על דעתיה דר' אלעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות. כשם שאין מלמדין לענין איסור כן לענין היתר לא ילמדו. א"ר בא קרטיגנאה טעמא דרבי יוחנן (שם) שש שנים תזרע ולא בשביעית. שש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית כלל. לא תעשה שהוא בא מכח עשה הוא עובר בעשה. ר' יוסה אומר אפילו עשה אין בו. רבי ירמיה אומר עובר בעשה. וליידא מילה כתיב (שם) ושבתה הארץ שבת לה' לענין לא תעשה שבו. יכול יהו לוקין על התוספת. ר' יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על ידי חרישה בשביעית ר"א פתר לה מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים. דף מז,א פרק ז הלכה ב גמרא אית תניי תני שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך. ואית תניי תני שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן דמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך מסייע לרבי יוחנן. ומאן דמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מסייע לרבי אלעזר. מתניתא פליגא לר' אלעזר השמר בלא תעשה. פן בלא תעשה. וכתיב (דברים יב) שם תעלה עולותיך ושם תעשה. שם תעלה זו העלייה. ושם תעשה זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה הרי הוא בלא תעשה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה. בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה. הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה רבי יוחנן שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות. תמן תנינן ארבע אבות נזיקין. השור זה הקרן נגיחה ודחיפה אב. תני רבי חייה נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן אבות הטומאה השרץ. ושכבת זרע. תולדות השרץ אי זהו. רבי יודה בשם רבי נחום מדפות. מהו מדפות מגעות. אב הטומאה מטמא את הכל. וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש. אוכלין ומשקין וכלי אינן נעשין אב הטומאה לטמא זיבה. והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב. תני רבי חייה חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. כמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה אמר כדי ליטע כרישה. רבי אחא בר רב כדי ליטע זכרותה של חיטין. תמן תנינן זרע קישואין שנים חייב. זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים. תני דף מז,ב פרק ז הלכה ב גמרא חטים מדיות שתים. ר' שמואל בשם ר' זעירא חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. לכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש. החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים. המברה בחרשים. המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים וכרבי זעירא אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה. המסקל. הבונה מדריגות. הממלא את הנקעים שתחת הזיתים. והעושה עוגיות לגפנים. וכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש. רבי חייה בשם רבי יוחנן המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל בישול בי"ט. רבי שמעון בן לקיש אמר לוקה. שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. התיב ר' בא בר ממל על דרבי יוחנן מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל חרישה בי"ט. רבי יוסי בשם רבי אילא לא הותרה חרישה כדרכה. רבי שמי אמר קומי רבי יסה רבי אחא בשם רבי אילא דרבי שמעון היא דרבי שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. קם ר' יוסה רבי אחא א"ל את אמרת דא מילתא. ולא כן א"ר יוחנן דברי ר' מאיר עשרים וארבע דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה חד מהם. נימר כ"ג. דף מח,א פרק ז הלכה ב גמרא אלא רבי מאיר ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. ולכן סברנן מימר ר' יוסי ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. נימר רבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון שלשתן אמרו דבר אחד. אלא מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון. פשיטין לרבנן. קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. לא צורכה דלא קצר לייפות אתה קרקע. מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע. ואפילו תימר דרבי שמעון הוא. ברם כרבנן מכל מקום הרי חרש מכל מקום הרי קצר. אמר ר' מנא מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי דמר רבי חייא בשם רבי יוחנן דג שסחטו אם לגופו הרי זה פטור. אם להוציא ציר חייב. ואפילו תימר דרבי שמעון היא דמר ברם כרבנן מכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר. כל דבר שהיה מבחיל את הפירות חייב משום זורע. הנוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרד המפסל המזהם המפרק והמאבק המעשן המתליע הקוטע הסך והמשקה והמנקב והעושה בתים וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי חייב משום זורע. זעירא בר חייא בר אשי בשם כהנא הנוטע בשבת חייב משום זורע. רבי זעירא אמר דף מח,ב פרק ז הלכה ב גמרא הזומר כנוטע. נטע וזמר בשבת על דעתיה דכהנא חייב שתים. על דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת. כלום אמר רבי זעירא לא הזומר כנוטע ולמה הנוטע כזומר הכל היה בכלל זריעה ויצאה זמירה להחמיר על עצמה. מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה את פוטרו משום זורע הוי לא שנייא נטע וזמר בשבת בין על דעתיה דר' כהנא בין על דעתיה דרבי זעירא חייב שתים: והקוצר. תני רבי חייא הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש והאורה כולהן משום קוצר. ההן דגזז ספוג גומי קרולין חייב משום קוצר. ומשום נוטע. ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין כשומין נענע חייב משום קוצר ומשום זורע. רבי יוסי בי ר' בון בשם רבי שמעון בן לקיש הנותן עציץ נקוב על גבי עציץ נקובה חייב עליה משום קוצר ומשום זורע. ר' יוסי בי רבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש הקוצץ קורת שקמה חייב עליה משום שלש. א"ר יוסי בי רבי בון ולא פליגין. הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע. המוחקה חייב משום מכה בפטיש. רבנן דקיסרין אמרין ההן דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר: והמעמר. רבי שמואל בר ססרטאי בעי תולדות העימור אי זו היא. רבי יוסי שמעית טעם מן דרבי שמעון בשם רבי אחא. ולית אנא ידע מה שמעת. מיי כדון ההן דכתית אורז שערין חלוקה חייב משום דש. ההן דשטח צלין צימוקין מסוסלה בוקלטה חייב משום מעמר. כל שהוא נוגע באוכל חייב משום מעמר. בקליפה משום דש. הדא איתתא כד מערבא בחיטיא משום מרקדה. כד מפרכייא בראשייא משום דשה. כד מבתרא בצדדיא משום בוררת. כד מספייא משום טוחנת. כד מנפייא משום זורה. גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש. ההן כיתנייא בקופנה משום דש. במערובה משום טוחן. באפסטיתה משום זורה. בכף משום בורר. כד מפלג משם מנפה. כד מתלש משם מחתך. גמר מלאכתו משם מכה בפטיש. דף מט,א פרק ז הלכה ב גמרא ההן דשחק תומא כד מפרך ברישייא משום דש. כד מברר בקליפייתיה משום בורר. כד שחיק במדוכתה משום טוחן. כד יהיב משקין משום דש. גמר מלאכתן משום מכה בפטיש. ההן סיקורה כד מבחר בגרריה בקלופיתיה משום בורר. כד מכתת במרגזייה משום דש. כד שחיק במדוכתיה משום טוחן. כד יהיב משקין משום לש. כד משקע באנטרין משום בונה. כד מקטע בגומא משום מחתך. גמר מלאכתו משום מכה בפטיש. רבי חייא בשם רבי יוחנן דגים שסחטן אם לגופן פטור. ואם להוציא ציר חייב. רבא אמר כבשים שסחטן אם לגופן מותר. ואם למימיהן אסור. שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור. שמואל אמר אחד כבשים אחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור. אמר רבי חזקיה הדא דרב פליגא על דרבי יוחנן. אמר ליה רבי מנא למה דההן אמר אסור ומותר. דההן אמר חייב ופטור. אמר רבי בא בר ממל בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור. אם להוציא שורפו מותר. רבי זעירא בשם רב הונא צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא. רבי זעירא בשם רב הונא כליו מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע. רבי זעירא בשם רב הונא נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעה ובלבד שלא יקרע. אמר רבי זעירא בשם רב הונא נפל טיט על בגדיו הרי זה ממרחו בידו אחת ובלבד שלא יכסכסו. רבי זעירא בשם רב הונא ההן ננער בחדא שרי ובתלת אסור. ובתרתיי צריכה. ההן דסחי רב הונא ורב יהודה חד אמר הכין שרי והכין אסור. וחרנה אמר בין הכין ובין הכין אסור. רבי אבא בר זמינא עאל מיסחי עם רבי זעירא ולא שבקיה עבד דלא הכין ודלא הכין. נפלו מים על בגדיו. רב הונא ורב ירמיה חד אמר מנערה שרי. וממחקה אסור. וחרנה מחלף, רבי בא בר חייא בר אשי זה שרוקק מבליעו בכסותו ואינו חושש. ר' בא בשם ר' חייא בר אשי איתפלגין ר' חייא רובא ור' שמעון ב"ר חד אמר רוקק ושף. וחרנה אמר אינו רוקק ושף. מה פליגין בשאין שם פסיפס אבל יש שם פסיפס רוקק ושף. רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה דף מט,ב פרק ז הלכה ב גמרא וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה: והבורר. אמר רבי יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב. יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב. היך עבידא היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום אינו מתחייב. נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב. רבי יונה בעי עשה כן בשבת. על דעתיה דבית שמאי מהו שיהא חייב. אמר ליה רבי יוסי ולמה לא. אילו עשה כן בשבת על דבית הלל שמא אינו חייב והכא חייב. אמר רבי מנא יאות א"ר יונה אבה לא אתיא אלא על דבית שמאי למה שהותר מכלל ברירה בי"ט לא הותר מכלל ברירה בשבת. בירר אוכלים מתוך אוכלים. חזקיה אמר חייב רבי יוחנן אמר פטור. מתניתא פליגא על חזקיה דאמר בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן. ר' בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק תיפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה. והתני ובלבד שלא יבור את כל אותו המין. אם עשה כן בשבת חייב. על דעתיה דחזקיה שכן הבורר כדרכו בשבת חייב. על דעתיה דר' יוחנן שכן הבורר כדרכו במקום אחד חייב. דעתיה דחזקיה אפילו עיגולין מן גוא עיגולין. אפילו רמונים מן גוא רמונים. או כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש. דף נ,א פרק ז הלכה ב גמרא מיי כדון כל עמא מודיי להדא דרבי אימי דרבי אימי הוה ליה אורחין אפיק קומיהון תורמוסין ופסיליין. אמר לון הבין דעתיכון דאתון מיכול קיסייא בסופא. תני אין בוררין לא טוחנין ולא מרקידין. הבורר הטוחן המרקיד בשבת נסקל. ביום טוב סופג את הארבעים. והא תנינן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. א"ר חנינא ענתונייא דרבן גמליאל היא. דרבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה. והא תנינן של בית רבן גמליאל היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן. מותר לטחון ואסור לבור. ר' יוסי בשם רבי אילא לא הותרה טחינה כדרכה. ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין. רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש (שמות יב) כל מלאכה לא יעשו בהם עד ושמרתם את המצות. תני רבי יוסה בעי כלום למדו לתבשיל אלא מיכן. ר' יוסה לא אמר כן. אלא ר' יוסה בשם רבי שמעון בן לקיש (שם) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. עד ושמרתם את המצות. תני חזקיה ופליג אך הוא הרי אלו מיעוטין שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב. רבי זעירא רב חייה בר אשי בשם שמואל המשמר חייב משום בורר. אמר רבי זעירא לא מסתברא דלא משום מרקד. רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא. ומה המרקד קמח מלמטן וסולת מלמעלן. אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן. ולא הוינן אמרין כלום. למה שהותר מכלל ברירה הותר מכלל שימור. הותר מכלל ברירה בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי והותר מכלל שימור אף נותנין לתלויה ביום טוב. ולא הותר מכלל הרקדה דמר רבי חנינא בן יסא בשם רב יהודה דף נ,ב פרק ז הלכה ב גמרא אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה. אין תימר משום מרקד הוא יהא אסור. א"ר יוסי בי רבי בון ודלא כרבי יודה דתני בשם ר' יודה אבל במכשירי אוכל נפש התירו. בעייא דא מילתא מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן: והטוחן. ההן דשחק מלח חסף פילפלין חייב משום טוחן. ההן דחשר גורגבסין מוץ חול עפר חייב בו משום מרקד. ההן דגבל גירגבסין עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש. הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש. רבי בא בר ממל בעי תמן אמר חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה. והכא את אמר הכין. אלא תמן יש לו לחלוק חייב על כל אחת ואחת. ברם הכא אינו חייב אלא אחת. את חמי אפייה תולדת לבישול ואת אמר הכין. אלא בגין דתנינן סדר עיסה תנינתה עמהן. וההן דאין גירקדרין משיח כילוס שרי זיפות שרי מוסרין. רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה המתיך אבר חייב משום מבשל. הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן משום מבשל. בישל בחמי טבריא מהו. חזקיה אמר אסור רבי יוחנן אמר מותר. אמר רב מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי זריקן בשם חזקיה לחזקיה צריכה ליה פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו. תרין אמורין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר. מאן דמר אסור (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. ומאן דמר מותר (שם) כי אם צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו. כל אילין שיעוריא אם לאוכלין כגרוגרת. אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לבשל כדי לבשל ביצה קלה. אם לארוג כמלוא רוחב הסיט כפול. אם לטוות כמלוא רוחב סיט כפול: הגוזז את הצמר. גזז סתם מהו. נישמעינה מן הדא. הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות. אם להגיה כדי להגות אות אחת. תמן תנינן השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער. ובלבד שלא יזיזנו ממקומו. וכן התולש את השיער דף נא,א פרק ז הלכה ב גמרא לראות מקום מום. רבי אילא בשם רבי שמעון התולש מן הקדשים פטור. אמר ר' יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתיה דאיתפלגון. התולש בקדשים רבי יוחנן אמר חייב. ר' שמעון בן לקיש אמר פטור. רבי ירמיה בעי מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון. התולש כנף בעוף המורטה והקוטמה חייב משום מוחק. הקוטמה חייב משום מכה בפטיש. ולא דמייא עוף שאין גיזה. תלישתה היא גיזתה. ברם הכא אינו חייב עד שיגזז. תדע לך שהוא כן. דתני תלש מן המיתה חייב תלישתה זו היא גיזתה: המלבנו. ההין דמגפר עאל מני נחבלין אליקה. הדא איתתא דשרקא אפה דשרקא מעזלה. ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה. רב כהן בשם רבנן דקיסרין המיינטון חייב משום מלבן: המנפסו. ההן דנפיס סיב הוצין גומא חייב משום מנפס: הצובעו. מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה בעורות אלים מאדמים. א"ר יוסה הדא אמר העושה חבורה ונצרר בה דם חייב. המאדם אודם בשפה חייב. המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום. הצר צורה הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע. חיסר בה אבר ובא אחר וגמרה חייב משום מכה בפטיש. הסוחט והמכבס מלאכה אחת היא. תני רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר הצבעים שבירושלים היו עושין מלאכה בפני עצמה. על דעתיה דר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ' מלאכות אינון. וניתני. לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן. ההן דעביד חבלין ההן דעביד ממזור חייב משום טווה. ההן דעבד קונטרן נפן ומחצלן חייב משום מיסיך. הדא איתתא כד משתייה בקוביה משום מיסכת. כד יהבה קדמה משום עושה בתין. כד מקימה לון משום בונה. כד מחייא משום אורגת. כד מקטעא בנימייא משום מחתכת. כד גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש. ההן דעבד קופין כד צפר משום מיסיך. כד מחייט משום תופר. כף משום בונה. כד מקטע משום מחתך. גמר מלאכתו משום מכה בפטיש. דף נא,ב פרק ז הלכה ב גמרא ההן דעביד מילין ערסיין לאורך משום מסיך לרוחב משום אורג. קנקלטין משום עושה בתים. כד מקטע משום מחתך. גמר מלאכתו משום מכה בפטיש. שני נירין בחף אחד ושני חפין בניר אחד: האורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר. מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ולא לשעה היתה. אמר ר' יסה מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. א"ר יוסה מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה. א"ר פינחס מתופרי יריעות למדו. נפסק היה קושרו חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר. אלא חוזר ומתיר את הראשון. אמר חזקיה ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה. והיידא אמרה דא דא"ר יוסי בי רבי חנינא מאורגי יריעות למדו מה טעמא אורך היריעה האחת כדי שתהא כולה אחת. נפסק היה קושרו. מכיון שהיה מגיע לאריג הוי שרי ליה ומעל לה. ר' תנחומא בשם רב הונא אפי' ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת. תני ר' הושעי' חוסל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר. ובלבד שלא יקשור. ואין זו התרה נעשה כשובר את החבית לוכל ממנה גרוגרת. אזנים של דוסיקיא קושר ומתיר נעשה כפותח וכנועל בשבת. ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. אמר רבי יניי אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא. והא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד מעתה עד יסוק ויחות ייסוק. והתנינן רבי יהודה אומר עד שישלש מעתה עד יחות ייסוק ויחית אלא הכן והכן. דף נב,א פרק ז הלכה ב גמרא חוט שהשחילו במחט אפי' קשור מיכן ומיכן אינו חיבור. תפרו לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט. ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרי בקשור מיכן ומיכן. מיליהון דרבנן פליגין דא"ר בא רב ירמיה בשם רב המתח צדדיו בשבת חייב משום תופר. נאמר משום תופר ומשום קושר. קליעה בבגדים וחיתוך בעורות. קריעה בבגדים באמצע. וחיתוך בעורות מן הצד. ואית דמחלפין קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. קריעה בעורות באילין רככיא. וחיתוך בבגדים באילין ליבדייא. הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים. אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. מאן דאמר שתים אחת משום צד ואחת משום נטילת נשמה. מאן דאמר אחת היידא משום נטילת נשמה. ולית לה צידה. ואתיא כהיא דאמר ר"א בי רבי יוסה רבי אבהו ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי מאיר. מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר. כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה רבי אבון אמר קרש היה שמה. תני רבי הושעיה דחדא קרן (תהילים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס. מקרן כתיב: השוחטו. רבי שמעון בן לקיש אמר לית כאן שחיטה. שחיטה תולדת חבורה היא ולמה לא תנינתה עמהון. אלא בגין דתנינן סדר סעודה תנינתה עמהון: המעבדו. מה עיבוד היה במשכן שהיו משרטטין בעורות. מה משרטטין לון. מסרגלין לון. ואתיא כהיא דא"ר שמואל בשם ר' אבהו מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה: הממחקו. מה מחיקה היתה במשכן. זעירא בר חיננא בשם ר' חנינא שהיו שפין את העור ע"ג העמוד. השף את העור ע"ג העמוד חייב. משום מה הוא חייב ר' יוסה בשם ר' יהודה בן לוי ר' אחא בשם ר' יהודה בן לוי משום מוחק. הדא דאת אמר בחדש אבל בישן מחלוקת ר"א וחכמים דאתפלגון המכבד המרבץ המגבן המחבץ החולב והרודה חלות דבש חייב חטאת דברי ר"א וחכמים אומרים משום שבות. א"ר יוסי בי רבי בון דף נב,ב פרק ז הלכה ב גמרא ולא פליגין המכבד המרבץ חייב משום דש. המגבן והמחבץ חייב משום לש. החולב והרודה חלות דבש חייב משום קוצר. הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר למי נצרכה לרבי אליעזר. רבי חייה בשם רבי יוחנן הגורד ראשי כלונסות חייב משום מחתך הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק. מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב. כתב אות אחת גדולה אע"פ שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות פטור. רבי מנחם בי רבי יוסי אומר זה חומר במוחק מכותב שהמוחק על מנת לתקן חייב והכותב על מנת לקלקל פטור. יש שהוא כותב נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. יש שהוא מוחק נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. היך עבידא היה דל"ת ועשאו רי"ש. רי"ש ועשאו דל"ת חייב משום כותב ומשום מוחק. מה בניין היה במשכן. שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה. א"ר יוסי מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהיא לעולם. א"ר יוסי בי רבי בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה. הדא אמרה בנין לשעה בנין. הדא אמרה אפילו מן הצד. הדא אמרה אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה בנין על גבי כלים בנין. אדנים כקרקע הן. תני א' מביא את האבן וא' מביא את הטיט המביא את הטיט חייב. ר' יוסה אומר שניהן חייבין. סבר ר' יוסה אבן בלא טיט בניין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה לרבנן. וההין דעבד דפין וההין דעבד ספיין חייב משום בונה: והסותר. ובלבד לצורך. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי שמעון בן לקיש הגודל כלי צורה חייב משום בונה. ר' אילא בשם רבי שמעון בן לקיש הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה. רבנן דקיסרין בשם רבי שמעון בן לקיש יש דברים קרובים ורחוקים. הגודל כלי צורה והנופח כלי זכוכית העושה כלי בדפוס כולהון משום בונה. הבורר והמשמר והמרקד כולהן משום מעביר פסולת. כל אחד ואחד חיובו בפני עצמו. ולמה לא תנינן הושטה עמהון. רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי מפני מחלוקת רבי עקיבה וחכמים. רבי חזקיה רבי יהודה בן לוי ר' יהושע בן לוי בשם רבי דף נג,א פרק ז הלכה ב גמרא יתר עליהן הושטה. ולמה לא נתינתה עמהון. כל המלאכות באחת וזו בשתים. כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות: דף נג,א פרק ז הלכה ג משנה ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת עליו וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע: דף נג,א פרק ז הלכה ג גמרא ר' חונה בשם ר"א לעכו"ם איתאמרת. רבי יוחנן אמר לאיסורי הנייה איתאמרת. רב חסדא אמר לשיעורי איתאמרת. אית תניי תני כל שהוא. מאן דאמר חייב חטאת מסייע לרב חסדא. מאן דאמר כל שהוא מסייע לרבי אלעזר ולרבי יוחנן. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסי ב"ר חנינא כגון המוך שהתקינה לנידתה: דף נג,א פרק ז הלכה ד משנה המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת יבשים כמלא פי גדי ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן רי"א חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן: דף נג,א פרק ז הלכה ד גמרא רבי יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יוסי בן חנינה חמור משלים לקל אין הקל משלים לחמור. עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תמן תנינן הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה. ר"ש אומר מפני שהן ראויין לטמא מושב. דף נג,ב פרק ז הלכה ד גמרא רבי ירמיה בעי ניחא יצטרפו למושב שכן שוו למושב בטפח בהיסק מניין. אמר ר' זעירא קומי רבי מנא שכן שוו בהיסק. א"ל אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק. א"ר לעזר בר יוסי קומי ר' יוסי שכן שוו בהיסק. א"ל ניתני בהוצאת כוס קטן. אמר ר' חנניה קופדה משלים לפיסתה. ופיסתה לא משלמה לקופדה. עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תני ר' הושעיה הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה הוציא תבן לגדי כמלא גדי חייב. רבי אילא אמר ר' יוחנן בעי מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב. מודה רבי הושעיה שאם הוציא תבן לפרה כמלא פי גדי שהוא פטור. דלא תיסבור כמה דאית ליה לחומרא אית ליה לקולא. רבי בון בר חייה בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת. וכגרוגרת מבטל כגרוגרת. זעירא בר חנניה בשם רבי חנינא הדא דאת אמר באדומות אבל בשחורות פורשות הן:
מסכת שבת פרק חדף נג,ב פרק ח הלכה א משנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה דבש כדי ליתן על הכתית שמן כדי לסוך אבר קטן מים כדי לשוף את הקילורית ושאר כל המשקין דף נד,א פרק ח הלכה א משנה ברביעית וכל השופכין ברביעית רבי שמעון אומר כולן ברביעית לא נאמרו כלה שיעורין הללו אלא למצניעיהן: דף נד,א פרק ח הלכה א גמרא ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שיעורן של כוסות. א"ל נלמוד סתום מן המפורש. דתני ר' חייה ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי. תמן תנינן מפנין ארבע וחמש קופות. ר' זעירא שאל לרבי יאשיה כמה הוא שיעורה של קופה. א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתנינן תמן בג' קופות של ג' ג' סאין תורמין את הלשכה. רבי יוסה ב"ר בון בשם ר' יוחנן דרבי יהודה היא דתני מים כדי גמייה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה. נישמעינה מן הדא מים כדי גמייה. ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמייה רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה מזוג. אפילו בכמה כוסות. כמה הוא שיעורן של כוסות. ר' אבין אמר טיטרטון ורביע. מהו לשתותן בכרך א' מן מה דא"ר יוחנן בהלל אם שמעה בבה"כ יצא הדא אמרה אפי' שתיין בכרך א' יצא. מהו לשתותן מפוסקין כלום אמרו שישתה לא שישתכר. אם הוא שותה אותן מפוסקין אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית. תני ר' הושעיה יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון מן מה דתני בר קפרא קונדיטון כיין הדא אמרה יוצאין בקונדיטון מהו לצאת מזוגין מן מה דתני רבי חייה ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. א"ר ירמיה מצוה לצאת ביין אדום מה טעמא (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדי תבל דף נד,ב פרק ח הלכה א גמרא מהו לצאת ביין מבושל. רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל. רבי יונה כדעתיה דר' יונה שתי ארבעתי כסיי דלילי פיסחא וחזק רישיה עד עצרתא. ורבי יודא בי ר' אילעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזק רישיה עד חגא וחמתיה חדא מטרונה אפי' נהורין. א"ל סבא סבא חדא מן תלת מילין אית בך אישתיי חמר את. או מלוה בריבית את. או מגדל חזירין את. אמר לה תיפח רוחה דההיא איתתא חדא מן תלת מילייא לית בי אלא אולפני שכיח לי דכתיב (קוהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו נחת לטבריא חמוניה תלמידוי דר' יוחנן אפוי נהירין אמרון קומי ר' יוחנן אשכח ר' אבהו סימה. אמר לון למה. אמרין ליה אפוי נהירין. אמר לון דילמא אוריתא חדתא שמעתה סליק לגביה א"ל מאי אוריתא חדתא שמעת א"ל תוספתא עתיקתא וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. א"ר חנינא לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפרין. א"ר יונה חכים אנא לה. בית רבי ינאי הוון מכילין בה דבש. תני חצי שמינית טברנית הישנה. אר"י הדא דידן הוות ולמה לא אמר עתיקתא בגין דהוות ביומוי. אית דאמרי דהוות זעירא ורבת וזערת ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס. ר' יוסה בשם רבי יודה בר פזי רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני יבש כזית דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסה בי רבי בון בשם ר' יוחנן אתיא דרבי נתן כרבי שמעון כמה דר' שמעון אומר ברביעית כן רבי נתן אומר ברביעית לכשיקרש יהא בו כזית. רבי סימון בשם ריב"ל מעשה בפרדה של בית ר' שמתה וטהרו דמה משום נבילה. ר' אלעזר שאל לרבי סימון עד כמה ולא אגיביה. שאל לריב"ל וא"ל עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובאש לר"א דלא חזר ליה ר' שמעון שמועתא. רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא א"ל רבי יצחק בר כהנא עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובעיט ביה. א"ל ר' זריקן בגין דשאל לך את בעט ביה אמר ליה הא דלא הוות דעתי עלי כדמר רבי חנין (דברים כח) והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח חיטים לשנה ופחדת לילה ויומם זה הלוקח מן הסידקי ולא תאמין בחייך זה הלוקח מן הפלטר. ואנא סמיך לפלטירא. מיי כדון העיד רבי יהושע בן בתירה על דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור. טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא. תמן תנינן דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר דף נה,א פרק ח הלכה א גמרא ואין לנו כיוצא בו. ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו. אבל דמו מטמא כבשרו. אמר רב יוסף מאן דמר טמא כר' יהודה. טהור כרבי יהושע בן בתירה. אמר ליה רב אבדומה נחותה ויאות רבי יהודה מוריינא דנשיא הוה. תני דם כדי לכחול עין אחת. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן בדם עטלף שנו: חלב. הדא דאת אמר בחלב בהמה טהורה. אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת: דבש. הדא דאת אמר בהין עתיקי. ברם בהן דידן כדי לבשל ביצה קלה: שמן כדי לסוך אבר קטן. ובלבד אבר קטן של קטן בן יומו: מים כדי לשוף את הקילורית. אמר ר' לעזר הדא דאת אמר באילין מיא דטלא. וברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה: ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית. רבי בא בשם רב חסדא בדפנה מבית לבית היא מתניתא. רבי שמעון אומר כולם ברביעית. משיבין חכמים לר"ש אפשר לומר דבש ברביעית. וחומץ ברביעית. והוא מתיב לון כמה דאית לכון כל האוכלין מצטרפין בככותבת'. כן אוף אנן אית לן כל המשקין מצטרפין ברביעית. לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהון. א"ר מנא למצניעיהן כל שהן. ותני כן על דר"ש לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למוציאיהן. הא למצניעיהן כל שהן. ותני כן על דרבנן לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן. הא למוציאיהן ברביעית: דף נה,א פרק ח הלכה ב משנה המוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה ר"י אומר כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין המוציא קשר מוכסין חייב נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין: דף נה,א פרק ח הלכה ב גמרא הדא דאת אמר בהין רכיכה. ברם בהן קשיי' כדי לבשל ביצה קלה: גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה. הדא דאת אמר דף נה,ב פרק ח הלכה ב גמרא בהין גווי'. ברם בהן ברייא. כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית הדא דאת אמר באילין רכיכיא. ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה. הוציא כלי נצרים חייב תורי דקל שנים זמורות לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלא פי גדי. אם לעצים כשיעור העצים. הוציא שתי נימין מזנב הסוס מזנב הפרה חייב. שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר אית תניי תני שתים אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים באילין רכיכתא. מאן דאמר אחת באילין קשייתא. גלעינים לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו אחת. אחרים אומרים חשבון חמש. הוציא סיאה אזוב וקורנית אם לאוכלין כגרוגרת אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לעצים כשיעור העצים אם להזייה כשיעור הזייה. רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן. ובלבד קטן שהוא יודע לנעול: המוציא קשר מוכסין. תני הוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב. משהראו למוכס פטור. רבי יהודה אומר אף משהראהו למוכס חייב שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב עד שלא הראהו לבעל חוב חייב. משהראהו לבעל חוב פטור. ר"י אומר אף משהראהו לבעל חוב חייב שהוא ראוי להראות לבעל חוב אחר: נייר מחוק. תני אם יש בו חלק כדי לכתוב שתי אותיות חייב: דף נה,ב פרק ח הלכה ג משנה עור כדי לעשות קמיע דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהיא שמע ישראל דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות כחול כדי לכחול עין אחת זפת וגפרית כדי לעשות נקב שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן: דף נה,ב פרק ח הלכה ג גמרא אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע. מאן דאמר כדי לעשות קמיע בהין רכיכה. ומאן דאמר כדי ליתן על הקמיע בהין קשיא. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. הדא דאת אמר בקולף פני העור ברם בהין דוכסוסטון כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה: דיו. הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם בכלי צריך יותר. תמן תנינן כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה. רבי ירמיה בעי לא מסתברא אם בכלי צריך יתיר: כחול כדי לכחול עין אחת. א"ר בון בר חייה שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק. א"ר אבון דף נו,א פרק ח הלכה ג גמרא אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שכן אשה חוששת אחת מעינה וכוחלת חבירתה ויוצאת לשוק. אמר רבי מנא מה תנא חוששת. אלא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק. (שיר השירים ד) לבבתני באחת מעיניך. רבנן דקיסרין בשם רבי בון בר חייה שכן אשה סומא באחת מעיניה וכוחלת חבירתה ויוצא לשוק: זפת וגפרית כדי לעשות נקב. ר' יוסי בר חנינא אמר במזניק שנו: שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. תני ר' חייה כדי ליתן על פי סדק קטן: דף נו,א פרק ח הלכה ד משנה דבק כדי ליתן בראש השבשבת חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב סיד כדי לסוד קטנה שבבנות רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי: דף נו,א פרק ח הלכה ד גמרא מהו חרסית. חוורה. שמואל אמר עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני שמואל עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני חרש כל שהוא גמי כל שהוא מותר לטלטלן בתוך הבית. רבי זעירא בשם שמואל ובלבד מן המוכן. ותני כן מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית השליכן לאשפה אסור ליגע בהן. אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בעשוי כביצה ודברי רבי נחמיה בחביט: דף נו,א פרק ח הלכה ה משנה אדמה כחותם המרצופין דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים כחותם האיגרות זבל וחול דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד קנה כדי לעשות קולמוס אם היה עב או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס: דף נו,א פרק ח הלכה ה גמרא רבי חייה בשם רבי יוחנן והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו. רבי זעירא בעי ניחא עד הכא. דילמא עד הכא. תמן תנינן מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק. ניטל המוחק טמא מפני הכותב. רבי זעירא בעי ניחא עד הכא. דילמא עד הכא. אמר רבי יוסי כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש. בשבת כגרוגרת מכביצה: דף נו,ב פרק ח הלכה ו משנה עצם כדי לעשות תרווד רבי יהודה אומר כדי לעשות חף זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכד צרור או אבן כדי לזרוק בעוף רבי אליעזר בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה: דף נו,ב פרק ח הלכה ו גמרא מהו חף סרגיד. תמן תנינן ניטלו חפן טמא. מפני נקבים. נסתתמו נקבים טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן היא עבד חף כלוט והכא והא עבד חף סרגיד: זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכד. תמן תני ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן. והכא את אמר הכין. רבי אחא רבי מיישא רבי כהן בשם רבנן דקיסרין כאן בעבה. כאן בחדה. אית דבעי מימר כאן במטלטל כאן במוציא: צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כדי שיזרוק לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני צרור מקורזל כזית וכאגוז וכביצה נוטלו ומקנח בו את רגליו. רבי ישמעאל בר' יוסה אמר משום אביו עד מלא היד. רב יהודה אמר בייתוס בן זונין היה יושב ושונה לפני רבי אמר כך אנו אומרים צריך שיהא יושב ומשקל ביד. אמר ליה הכל מותר חוץ מן העשוי בחפיסה. ר' אילא בשם ר' ינאי שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם. א"ר יוסה לא אמרו אלא של בושם הא של בשמים לא. ר' אילא בשם ר"ש ב"ל צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו. והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני ר' חייא חרס כל שהוא אסור לקנח בו. א"ר יוסה בי ר' בון לא סוף דבר חרש אלא אפילו אזני חביות. וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. ר' יוסי בן יוסי אמר צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה אסור לקנח בהן. ר' חנניא בשם ר' מנא מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן. ותני כן אין מקנחין לא בפי הכלב. ולא בפני הכלב. ולא במים שליקלק בהן כלב ולא במים שאין בהן מ' סאה. וההן דמשזגיגו בובני וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות. ר"י בי ר' בון בשם רב הונא ה' דברים נאמרו בקלומית של קנה. אין שוחטין בה. ואין מוהלין בה. ואין מחצצין בה את השיניים. ואין מחתכין בה את הבשר ע"ג השלחן. ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה: דף נו,ב פרק ח הלכה ז משנה חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי ר"י רמ"א כדי לחתות בו את האור ר' יוסי אומר כדי לקבל רביעית אר"מ אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיהו ל) לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד אמר לו ר' יוסי משם ראיה (שם) לחשוף מים מגבא: דף נז,א פרק ח הלכה ז גמרא ר' יוחנן אמר מקדשין בו. רשב"ל אמר אין מקדשין בו. ר' לעזר שאל על דעתיה דרשב"ל למה אין מקדשין בו. מפני שאינו מקבל טומאה. הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית. ולא מודה רשב"ל בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו. הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי. וקשיא על דר' יוחנן. לפסול את הגוייה אינו פוסל. ולקדש מקדשין בו. אלא כר' יוסה דר' יוסה אמר אף של חרש כל שהוא. כלום א"ר יוסה לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין. תני ר' חייה מסייע לר' יוחנן תני רשב"י מסייע לרשב"ל:
מסכת שבת פרק טדף נז,א פרק ט הלכה א משנה א"ר עקיבה מנין לעכו"ם שהיא מטמא במשא כנדה שנא' (ישעיהו ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמא במשא אף עכו"ם מטמא במשא: דף נז,א פרק ט הלכה א גמרא כתיב תועבה בנדה. וכתיב תועבה בעכו"ם. וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה (ויקרא יח) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. תועבה בעכו"ם (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. תועבה בשרצים (ויקרא יד) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה. ר"ע אומר לתועבה שבנדה הוקשה. מה הנדה מטמא במשא אף עכו"ם מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא אף עכו"ם מטמא ע"ג האבן מסמא. ר' זריקן בשם רב יהודה. ואית דאמרין בשם רב חסדא מודה ר"ע לחכמים שאין עכו"ם מטמא ע"ג אבן מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה מה השרץ מטמא בהיסט אף עכו"ם מטמא בהיסט. אי מה השרץ מטמא בכעדשה אף עכו"ם מטמא בכעדשה. ר' זעירה ר"י בר נחמן בשם ר' לעזר ר' אבהו בשם ר' יוחנן (תהילים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית אף עכו"ם מטמא בכזית. אי מה המת עד שיכניס ראש אצבעו אף עכו"ם עד שיכניס ראש אצבעו. נתיצה נתיצה מבית המנוגע מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו אף עכו"ם עד שיכניס ראשו ורובו. א"ר חנניה זאת אומרת דף נז,ב פרק ט הלכה א גמרא שאין טומאת עכו"ם מחוורת דלא כן מקישה לקלים ואינו מקישה לחמורים. אמר רבי מנא מחוורת היא ולמה הוא מקישה למת לשרץ ללמד מהם לקלים שבה. הדא דאת אמר בעכו"ם שבורה. אבל בשלימה אפילו כל שהוא דאמר רב הונא רבי חמא בר גוריון בשם רב הבעל ראש גוייה היה ונאפון היה (שופטים ח) וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא דר' עקיבה (דברים ז) תעב תתעבנו כנידה. מה טעמון דרבנן (שם) שקץ תשקצנו כשרצים. מה מקיימין רבנן טעמא דר' עקיבה תעב תתעבנו צאיהו נבליהו. מה מקיים ר' עקיבה טעמון דרבנן שקץ תשקצנו שקציהו נבליהו מניין לרבנן נבליהו. רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי אלעזר (ישעיהו ל) צא תאמר לו צואה תאמר לו. צאיהו נבליהו. את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב. עין כוס עין קוץ. גדיא. גלייא. רבי תנחומא בשם רב הונא (יהושוע ז) העי אשר עם בית און מקדם לבית אל. מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי אלעזר לא רצה להיקרות עמדה קורין אותה עמידה דא"ר אבא בר כהנא תמן צווחין לפעלה טבא עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים ר' עקיבה צא תאמר לו. ר' יוסי בי ר' בון רב הונה בשם רב יוסף מיכן שאין אומרים לאדם צא עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר עכו"ם כנדה ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה עכו"ם כנדה ומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עכו"ם כנדה ומשמשיה כנידה ניחא. ומאן דאמר עכו"ם כנדה ומשמשיה כשרץ כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין. (ישעיהו ל) וטמאתם את ציפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך. תיפתר בחקוקים על גופה. רבי יעקב דכפר חנן אמר תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר (שופטים ח) ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עכו"ם כנידה ומשמשיה כנדה. ותנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. דף נח,א פרק ט הלכה א גמרא תיפתר שהשתחוה לבית ואחר כך בנאו. והא תנינן ג' בתים הן. תיפתר שהשתחוה לבית ואחר כך חידשו. דמא רבי זעירא רב הונה בשם רב המשתחוה לבית אסרו. רבי זעירא ר' אבהו בשם רבי יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו. אמר רבי זעירא הויי בה רבנן פליגא מאן דאמר אסרו מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו אין מועלין בו. התיב רבי חגי קומי רבי יוסה מתניתא פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואח"כ חיברו. הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא וההן בית לאו כמי שחקקו ואח"כ חיברו הוה. מה עבד לה רב פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר עכו"ם שנשתברה אסורה. לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר. והא תנינן שלש אבנים הן. דף נח,ב פרק ט הלכה א גמרא תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואח"כ בנייה. ואפילו על רבי שמעון בן לקיש לית היא פליגא דרבי שמעון בן לקיש אמר עכו"ם שנשתברה מותרת. לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתני' אם היו מונחין במקומן לא כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן. רבי בא בשם רב המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה. לוי אמר השתחוה לבית אסרו למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה אמר רבי חנניה בריה דר' הילל בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה: דף נח,ב פרק ט הלכה ב משנה מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר (משלי ל) דרך אניה בלב ים מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר (ישעיהו סא) כי כארץ תוציא תמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח: דף נח,ב פרק ט הלכה ב גמרא ולא מן הים למדת מה ים טהור אף הספינה טהורה. ולא מן השק למדת מה השק משמש בים ומשמש ביבשה. ספינה משמשת בים ואינה משמשת ביבשה. רבנן דקיסרין אמרי זו ספינה של חרש מה השק אינו מלמד על כל האמור בפרשה יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה שילמד עליו השק: זרועיה. מיעוט זירועיה שנים. א"ר שמואל בר סיסרטא משנים את למד ארבעה. משנים את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. אף ארבעה את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. איפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי. ליטע בו את האמצעי. א"ר יונה עבודה פוגעת בעבודה. דף נט,א פרק ט הלכה ב גמרא ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. רבי יהושע בן לוי אמר זרע זרעיה זירועיה וכרבי יהודה דרבי יהודה אמר ששה. זרע זרעה זרעיה זירועיה. רבי חגי אמר זרעיה חמשה כל ההן דאנא משכח לה אנא מחיק לה. אישתאלת לרבי הונה ספרא דסדרא ואמר זירועיה מלא. רבי יוחנן בשם ר' ינאי כולהון חוץ לששה. אם כולהן חוץ לששה ניתני תשעה. אמר רבי תנחום בוצריה וכיני בערוגה שבערוגות היא מתניתה: דף נט,א פרק ט הלכה ג משנה מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנא' (שמות יט) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנא' (בראשית לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנא' (ישעיהו א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו': דף נט,א פרק ט הלכה ג גמרא אמר רבי יוחנן מסיני למדו ירד משה בשלישי בשבת אמר להן היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה כל מי שפירש בשלישי יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי. בששי פלטה בלילה טמאה ביום טהורה. כל מי שפירש ברביעי. יש כאן רביעי ליל חמישי וחמישי. בששי פלטה בלילה טמאה ביום טהורה. אמר רבי יוחנן זו בסיני אבל לדורות או בארבע או בשש. רבי עקיבה אומר דף נט,ב פרק ט הלכה ג גמרא לעולם הן חמש. וכן לדורות. תמן תנינן הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי ראב"ע. רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות. פעמים שהן ה' פעמים שהן שש ר"ע אומר לעולם הן חמש. אם יצאת מקצת עונה הראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. הא רבי ישמעאל עבד יום עונה ולילה עונה. ר"ע עבד יום עונה ולילה עונה. מה ביניהון עונות שלימות ביניהון. ר' ישמעאל עבד מקצת עונה ככולה. ותני כן על דר' עקיבה לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. תני רבי אלעזר בן עזריה אומר יום ולילה עונה ומקצת עונה ככולה. ותני כן על דר' אלעזר בן עזריה פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. <יום וכל שהוא והיא טהורה שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה.> יום וכל שהוא והיא טהורה היך עבידא. שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה. הרי יש כאן יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה היך עבידא שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה הרי יש כאן שני ימים חסר כל שהוא והיא טמאה. א"ר יוחנן מדברי כולם טבולי יום קבלו ישראל את התורה. הדא דאת אמר בנשים. אבל באנשים כבר טהרו. מה טעמא (שמות יט) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם א"ר יוחנן זו דברי ראב"ע ור' ישמעאל ור"ע. אבל דברי חכמים עד ג' ימים מיכן והילך היא נסרחת. ואתייא כההיא דאמר ר' זעירא בשם ר' יוחנן (ויקרא טו) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע. מה תורת הזב עד ג' ימים. אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים. אנן תנינן מרחיצין את הקטן. תניי דבית רב מרחיצין את המילה. רבי אבהו בשם ר' יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר ר' יוסה דף ס,א פרק ט הלכה ג גמרא על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן. תני שמואל לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מע"ג מכה בשבת. אמר ר' יוסה כל שעה הוה ר' זעירא ר' אומר לי תני מתניתך ולא עוד אלא שמזלפין המים ע"ג מכה בשבת. אם אומר שמרחיצין את המילה מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן. ר' אבהו בשם ר"א הלכה כראב"ע. ר' אבון בשם ר' אבהו טעמיה דרבי אלעזר בן עזריה (בראשית לד) ויהי ביום הג' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא אמר רבי אלעזר ורבי יוחנן מפקידין לחייתא כל שיקויין דאתון עבדין בחולא עבדין בשובתא. לכן צריכה אפי' ביום השלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר מפני הסכנה. רבי יוסה בעי אם מפני סכנה מחמין לו חמין. ר"י בי ר' בון בשם רבנן דתמן מחמין לו חמין בשבת ותני כן מחמם הוא אדם לונטית ונותנה ע"ג מכה בשבת. לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה ע"ג מעיו בשבת. ריב"ל אמר לית כאן אלא מותר. בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים. והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב (ישעיהו א) לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. תני רבי אליעזר אומר (שם) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. כשנים שבין שמים לארץ כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. ר' יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון. ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא בשעה שעונות קלין כשלג ילבינו. בשעה שהן כבידין כצמר יהיו: דף ס,א פרק ט הלכה ד משנה מניין לסיכ' שהיא כשתיי' בי"ה אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' (תהילים קט) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו: דף ס,ב פרק ט הלכה ד גמרא כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ביום הכפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור. שאינה של תענוג מותר. תני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש. ביוה"כ לאיסור אבל לא לעונש. והא תני (ויקרא כב) ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה. אמר רבי יוחנן לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי אם אומר את לית כאן סך. לית כאן שותה דלא כן דבר שהוא בא משני לוויין מצטרף. מניין שהוא מחוור בעשה. רבי אלעזר בשם רבי סימי (דברים כו) לא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין לחי הוא אסור לא כל שכן למת. אי זה דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זה סיכה: דף ס,ב פרק ט הלכה ה משנה המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם: דף ס,ב פרק ט הלכה ה גמרא וקשיא כמון ומלח מצטרפין. ר' אילא בשם ר' אלעזר במיני מתיקה שנו. תמן תנינן שיעור המלבן והמנפס והצובע והטווה. והכא את אמר הכין. תמן בצובע ברם הכא במוציא לצבוע. נתר. נטרון. בורית. ביריתה קימון קליא. אשלג. ר' יוסי בי ר' בון אמר אצרות רוח: דף ס,ב פרק ט הלכה ו משנה פלפלת כל שהוא ועיטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן מעפר המזבח מאבני המזבח ממקק ספרים ממקק מטפחותיהן כל שהן מפני שמצניעין אותן לגונזן רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי עכו"ם כל שהוא שנאמר (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם: דף סא,א פרק ט הלכה ו גמרא תני אף ריח רע כל שהוא א"ר אילא אף רבי שמעון מודה בה. מודי רבי שמעון באיסורי הנייה: דף סא,א פרק ט הלכה ז משנה המוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת א' זרעוני גינה פחות מכגרוגרת ריב"ב אומר ה' זרע קישואין ב' זרע דילועין ב' זרע פול מצרי ב' חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו: דף סא,א פרק ט הלכה ז גמרא וקשיא אילו הוציא והוציא בהעלם אחת כלום הוא חייב אלא א'. למי נצרכה לר' אליעזר שלא תאמר מינים הרבה ייעשו בהעלימות הרבה ויהא חייב על כל א' וא'. לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא א': זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. ריב"ב אומר חמשה. מה טעמא דריב"ב שכן דרכן להיזרע בערוגה: זרע קישואין ב' זרע דילועין ב' זרע פול מצרי ב'. תני חיטים מדיות שתים. ר' שמואל בשם ר' זעירא חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין: חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת. הדא דאת אמר בטהור אבל בטמא כמלוא פי הכלב. ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה. א"ר אחא שכן אשה סטיפה מושכת ממנה והיא מתרפאה. תמן אמרין מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ אכיל פלגא ושביק פלגא של שמאל אסור ושל ימין מותר. אבד כל שהוא חסר כל שהוא אין לו תקנה עולמית. כיצד הוא עושה. א"ר יוסי בי רבי בון יהב לה גו צלוחית דבש: רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא. דף סא,ב פרק ט הלכה ז גמרא הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אומר אוכלין טהורין אין משחקין בהן. והא כתיב (איוב מ) התשחק בו כצפור. לא הותר מן כלל איסור הוא. והא כתיב כצפור. אמר ר' מתניה מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא:
מסכת שבת פרק ידף סא,ב פרק י הלכה א משנה המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו: דף סא,ב פרק י הלכה א גמרא ר' ירמיה אמר ר' יוסי בי רבי חנינה בעי מתניתין דר"י דר' יהודה אמר אומן באומנתו חייב. אתא רבי יודה בן פזי בשם רבי יוסי בי רבי חנינא דר' יהודה היא. א"ר יוסי ברבי חנינה לא אתיה אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח. אבל לזרע ולרפואה אפי' כל שהוא חייב. הצניעו זה והוציאו זה פטור. ר"ש בן אלעזר מחייב. מה אנן קיימין אם בשהוציאוהו מדעת הראשון דברי הכל חייב. אלא כאן אנן קיימין בסתם. ורבנן אמרי חזקה מדעת השני הוציאו. ר"ש בן אלעזר אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו: דף סב,א פרק י הלכה ב משנה המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה אע"פ שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה: דף סב,א פרק י הלכה ב גמרא חזקיה אמר בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו מבחוץ. אבל בקופה שהיא מליאה פירות כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב. אמרין מילתיה דרבי יוחנן פליגא דא"ר חייא בשם רבי יוחנן סרוד שמקצתו בפנים ומקצתו מבחוץ נטל מיכן ונתן לכאן פטור. אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת. אמר רבי מנא קומי רבי יוסה תיפתר בפרוץ. אמר ליה והא תנינן קופה. אית לך מימר קופה פרוצה. מיי כדון. אין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד. חזקיה אמר הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים עד שלא הניחה ברשות הרבים היה ראשה למעלה מעשרה הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. א"ר שמואל בר רב יצחק הוציא קורה מרשות היחיד לרשות הרבים עד שלא הניחה ברשות הרבים נכנס ראשה לרשות היחיד אחרת הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. אמר רבי יוחנן אבן שהיא נתונה ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה המשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה חייב. שמואל אמר קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים גבוה עשרה ורחבה ארבעה המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור. מה פליג כאן בשהפכה על צידה. וכאן בשלא הפכה על צידה. דף סב,ב פרק י הלכה ב גמרא רבי בון בר חייה בעי עקר אבן ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה מה את עבד לה כמשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה ומרשות הרבים לרה"ר אחרת. רבנן דקיסרין אמרין רבי יוחנן בעי נתן חמשה על גבי חמשה מה את עבד לון כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית מכרמלית לרשות היחיד מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת: דף סב,ב פרק י הלכה ג משנה המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתפיו חייב שכן משא בני קהת לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין: דף סב,ב פרק י הלכה ג גמרא רבי יוסה בעי מעתה הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב והן משא בני קהת. וכתיב (במדבר ד) ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו. וקטרת הסמים בשמאלו. ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה איכן היה נתון. רבי אבון בשם רבי אלעזר כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו. אין תאמר שהיה קטן אמר ר' יהושע בן לוי כתיב (במדבר ג) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן דוך דוכנים היה. ר' יהודה בי רבי אמר מרכל חיה. תני רבי חייה ולמה נקרא שמו מרכל שהיה מר על הכל אלא שאין גדולה בפלטין של מלך. אמר רבי לוי כתיב (ויקרא ו) ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן אלא שאין גדולה בפלטין של מלך: דף סב,ב פרק י הלכה ד משנה המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו לפניו חייב באמת האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר רבי יהודה אומר אף במקבלי פיתקין כן: דף סג,א פרק י הלכה ד גמרא תמן תנינן ר' ישמעאל השזורי ור' שמעון אומר לא נחלקו על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב. על מה נחלקו על דבר שהוא משם שני שמות שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ר' אילא בשם ר' אלעזר כמאן דאמר בשני שמות נחלקו. ברם כמאן דאמר בשם אחד נחלקו וכאן שני שמות הן והוא פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב כמאן דאמר בשם א' נחלקו. ברם כמאן דאמר בשני שמות וכאן בשם אחד הוא והוא חייב. ר' אילא בשם ר' אלעזר תניין אינון מאן דאמר תמן חייב אף הכא חייב. מאן דאמר תמן פטור אוף הכא פטור: באמת. אמר ר' אליעזר כל מקום שישנו באמת הלכה למשה מסיני: דף סג,א פרק י הלכה ה משנה המוציא ככר ברה"ר חייב הוציאוהו שנים פטורין לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ור"ש פוטר המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו את החי במיטה פטור אף על המיטה שהמיטה טפילה לו את המת במיטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייבין ור"ש פוטר: דף סג,ב פרק י הלכה ה גמרא בעשותה היחיד שעשה חייב שנים שלשה שעשו פטורין. רבי יושיע דרומיא אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא קני גירדי רבי פוטר. רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו רבי כך שמעתי מאביך. אמר לו שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשתן ישיבות. ורבי תלמידיה דרשב"י דהוי לא תלמידיה דרבי יעקב בר קודשי הוה. אלא כך אמר ליה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות. כשהיה רבי אלעזר בי ר' שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות אמר ליה אביו ויאות זה ארי בן ארי אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך רבי אלעזר שלח ר' תבע באיתתיה. אמרה לי כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול. אמר ר' שמואל בר רב יצחק הדא דאת אמר בצריכין לכיליין כגון אילין תותייא. אבל אם אינן צריכין לכיליין חייב אף על הכלי: את החי במיטה פטור אף על המיטה. דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב. דברי הכל לא כן תני אף ריח רע כל שהוא. ואמר ר' אילא אף ר' שמעון מודה בה. ומודה ר' שמעון באיסורי הנייה. א"ר יודן תיפתר במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו דף סד,א פרק י הלכה ה גמרא לכלבו. תני חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב. ורבי שמעון פוטר. מה טעמא דרבי שמעון כבר נתמעטה הטומאה. מה טעמון דרבנן בההיא דר' יודן תיפתר במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו: דף סד,א פרק י הלכה ו משנה הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת ר' אליעזר מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ורבי שמעון פוטר בזה ובזה: דף סד,א פרק י הלכה ו גמרא רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא מה פליגין בשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן דברי חכמים. רבי אחא רבי נחום בשם רב לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל. רבי אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה הגודלת חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי בנייה באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. א"ר זעירא לא מסתברא דלא משום אריג. מחלפא שיטתיה דר' זעירא דתמן א"ר זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג. אמר ר' זעירא לא טוו אריג הוא. והכא הוא אמר הכין. כאן במרובה וכאן בממועט. הדא דאת אמר באדם אבל בבהמה טהור. כהדא דתני העושה פסיקא לילבב לישפר להדיק בה את המרצופין לתלותה בצואר בהמה טהור. הדא דאת אמר בפשוטין דף סד,ב פרק י הלכה ו גמרא אבל במקופלין בין באדם בין בבהמה טמא. הכוחלת חייבת משום כותבת הפוקסת חייבת משום צובעה. יצחק בר אוריון אמר מה פליגין בשלא תלש כנגד הנקב. אבל אם תלש מכנגד הנקב אף רבי שמעון מודה. רבי ירמיה בעי היה כולו בארץ ונקב חוץ לארץ אשכחת אמר מה דצריכא לרבי ירמיה פשיטא ליצחק בן אוריון. אילין אינון והא אית לך חורניין. עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקב פטור. רבי יוסה אמר לה סתם ר' חנניה מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. התורה ריבת בטהרת זרעים מאי טעמא (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו':
מסכת שבת פרק יאדף סד,ב פרק יא הלכה א משנה הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ור"ה באמצע ר' עקיבה מחייב וחכמים פוטרין: דף סד,ב פרק יא הלכה א גמרא זריקה תולדת הוצאה היא. ולא שנייא בין על דעתיה בין על דעתהון דרבנן והוא שנחה מרשות הרבים לרשות היחיד. על דעתיה דרבי אפי' לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה דאמר רבי בא בר חונא בשם רב לא חייב רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה. דף סה,א פרק יא הלכה א גמרא מילתיה דר' יוחנן אמר אפילו אינה מקורה דא"ר אימי בשם רבי יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות. רבי אימי בעא קומי רבי יוחנן מתניתא דרבי דרבי עבד אויר מחיצות כממשן. אמר ליה דברי הכל היא הכא בגיטין. ויתיבינה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת. א"ר אילא בשבת כתיב (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה ונעשית היא מאיליה. ברם הכא התורה אמרה (דברים כד) ונתן בידה ברשותה. שמואל אמר לא שנו אלא למטה מעשרה הא למעלה מעשרה אסור. מילתיה דרבי אלעזר אמר אפילו למעלה מעשרה מותר. דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מעגלות למד ר"ע. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. אית תניי תני כיצד. אית דלא תני כיצד. על דעתיה דר' אלעזר אית כאן כיצד על דעתיה דשמואל לית כאן כיצד. ר' יצחק בי רבי אלעזר שאל זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ונזכר עד שהוא ברשות הרבים. על דעתיה דר' עקיבה יעשה כמי שנחה בר"ה ויהא חייב שתים. א"ר חונה לא חייב ר' עקיבה אלא ע"י רה"י השנייה. רבי אבהו אומר בשם ר' אלעזר בשם ר' יוחנן היה עומד בר"ה וזרק למעלה מעשרה. רואין שאם תפול אם נחה בתוך ד' אמות פטור ואם לאו חייב. והתני שמואל מרה"י לרה"י ורה"י באמצע רואין שאם תפול נחה בתוך ד' אמות פטור ואם לאו חייב. תמן את אמר אין ר"ה מצטרפת. והכא את אמר ר"ה מצטרפת. א"ר חונה תמן שאם תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד. ברם הכא שאם תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם ר' יודה זרק ד"א בר"ה חייב. ר' יודה עבד ד"א בר"ה דף סה,ב פרק יא הלכה א גמרא מלאכה בפני עצמה. על דעתיה דר' יודה מ' מלאכות אינון. וניתנין. לא אתינן מתני' אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. ר' זעירא ר' יאשיה בשם ר' יוחנן מתופרי יריעות למד ר' יהודה שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו. ולאו כרמלית היה. א"ר חיננא מן הצד היו מזרקין: דף סה,ב פרק יא הלכה ב משנה כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שניהן בדייטי אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשין מזו לזו אבל לא זורקין חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מיכן פטור: דף סה,ב פרק יא הלכה ב גמרא רב אמר לית כאן פטור אלא מותר. על דעתיה דרב למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל למעלה מעשרה אסור. ר' אילא בשם רשב"ל והוא שתהא רשות הרבים מקפתו מכל צד. ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אפילו מרוח אחת מן אילין עגלות. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. רבי אחא בשם ר' מיישא בלבד ע"י שנים בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין. והכא את אמר שנים שעשו חייבין. שניי היא שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד. ב' עגלות זו אחר זו בר"ה מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא שלא לנהוג בקרשים בזיון. אמר בי יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא העומד רבה על החלל. ר' זעירא בעי עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה. אמר רבי יוסה פשיטא לרבי זעירא שאין עומד מצד אחד מצטרף. פשיטא ליה שאין עומד מצד אחד רבה. דף סו,א פרק יא הלכה ב גמרא לא צורכה דלא אפילו עומד השני: חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. מה אנן קיימין אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה רשות בפני עצמה היא גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי קנה נעוץ בר"ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין בשאינן לא רחבים ד' ולא גבוהין י'. ולא כן אמר חייה בריה דרב כל המעכב דריסה בר"ה נקרא כרמלית. אמר ר' יודן מה דאמר חייה בריה דרב באמצע. אבל מן הצד רה"ר מבטלתה. א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב. אם להוציא ממנה הליחה פטור. אר"י לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור. אם לרפואה חייב. א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן ועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. א"ר זעירא ויאות אם לצורך הדא דתנינן אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר: דף סו,א פרק יא הלכה ג משנה הזורק ד"א בכותל למעלה מי"ט כזורק באויר למטה מי"ט כזורק בארץ והזורק בארץ ד"א חייב זרק לתוך ד"א ונתגלגל חוץ לד"א פטור חוץ לד"א ונתגלגל לתוך ד"א חייב: דף סו,א פרק יא הלכה ג גמרא מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור מחלוקת ר"מ וחכמים. על דעתיה דר"מ בין שיש בו ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל דף סו,ב פרק יא הלכה ג גמרא כגמום. על דעתון דרבנן אם יש בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. ואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום. אלא כסתום. רב חסדא אמר במודד לוכסן. ואין סופה לירד. ר' חייה בשם ר' יוחנן תיפתר שהיתה דבילה שמינה והיה ניטוחה. ר' חגי בעא קומי ר' יוסה לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן. א"ל תמן זרעים נהנין מן המדריגה. ברם הכא דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר כשהיה שם חור והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה יאות. ר' יוסה ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשהיה המקום מונדרן כהדא דתנינן זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות חייב. אתא ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר' יוחנן והיא בשנחה: דף סו,ב פרק יא הלכה ד משנה הזורק בים ארבע אמות פטור אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה טפחים רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב: דף סו,ב פרק יא הלכה ד גמרא לא סוף דבר ארבע אמות בים אלא אפי' זרק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה תרין זימנין. ר' חנינה בשם ר' פינחס בשהיו שני רקקים אחד הרבים מהלכין בו ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רה"ר היא: דף סו,ב פרק יא הלכה ה משנה הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה ומן הספינה לים ומן הספינה לחבירתה פטור ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורין אע"פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו: דף סז,א פרק יא הלכה ה גמרא אבא בר רב הונא אמר בקשורות בגמי. רבי יוסי בי רבי בון אמר והן שעירבו. רבי חייה ר' אימא תריהון בשם ר' לעזר חד אמר בשאין ביניהן רוחב ד'. וחורנא אמר אפי' יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דא"ר יוסה ר' יעקב בר זבדי ר' חייה בשם ר' לעזר אפי' אינן גבוהות עשרה. הויי דו אמר בשאין ביניהן רוחב ד'. הוון בעיי מימר מ"ד בשאין ביניהן רוחב ארבעה אפילו אינן גבוהות עשרה. מ"ד גבוהות עשרה אפי' יש ביניהן רוחב ארבעה. א"ר חנניה בריה דרבי הילל והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. רבי יהודה אומר אם היתה עמוקה מן המים י"ט ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים מטלטלין מתוכה לים אבל לא מן הים לתוכה. ר' אבהו אמר ר' יוחנן בעי ולמה מתוכה לים מותר. מפני שאינה גבוה י'. אין כיני אפילו מן הים לתוכה ולמה מן הים לתוכה אסור. מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני אפילו מתוכה לים. א"ר אבון ולמה מתוכה לים מותר מפני סכנה. סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר. מה בין סלע ומה בין ספינה. ספינה עולה ויורדת. סלע במקומה היא. ולא כרמלית היא. כלום הוא מותר לטלטל בכרמלית אלא בארבע אמות. א"ר אילא על רישה סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. יותר מכן נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה ומטלטלין בה עד בית סאתים. רבי בון בר חייה בעי מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו. א"ר חנניה בריה דרבי הילל מכיון שהים מקיפה מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת. רב המנונא אמר נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע מותר ליישב בו ולעשות צרכיו בשבת. א"ר מנא דף סז,ב פרק יא הלכה ה גמרא אילו אמר תיבה פחותה יאות. א"ר אבון מה דבעי מיעבד תקנה לאילפא. מוציא נסר חוץ לשלשה שאין בו רוחב ארבעה ואת רואה את המחיצות כאילו עולות. ר' יעקב בר אחא בשם רב המנונא שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן. ר' יצחק בי ר' לעזר מפקד לר' הושעיה בי ר' שמי דהוה פריש מעבד ליה סל פחות: דף סז,ב פרק יא הלכה ו משנה הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה תחילתן שגגן וסופן זדון תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה: דף סז,ב פרק יא הלכה ו גמרא כיני מתני' והזיד. וקשיא אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו וחזר בו שמא כלום הוא הוי סופך מימר והזיד. ר' יוסה בן חנינה אמר בשוגג בל"ת. ובמזיד בל"ת. ריב"ל אמר בשוגג בהיכרת. ובמזיד בהיכרת. תני רשב"י מסייע לר' יהושע בן לוי (במדבר טו) את ה' הוא מגדף ונכרתה. הגע עצמך אפי' מזיד בהיכרת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. תני אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות. דף סח,א פרק יא הלכה ו גמרא המתעסק בשבת פטור. בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב:
מסכת שבת פרק יבדף סח,א פרק יב הלכה א משנה הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא המסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב רשב"ג [אומר] אף המכה בקורנס עלה סדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה: דף סח,א פרק יב הלכה א גמרא מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קדשים ע"ג אדנים. ולא לשעה היתה. א"ר יוסה מכיון שהיו נוסעים וחונים ע"פ הדיבור כמי שהוא לעולם. א"ר יוסי בי ר' בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם. הדא אמרה אפילו מן הצד. הדא אמרה אפילו נתון ע"ג ד"א. הדא אמרה בנין ע"ג כלים בנים. אדנים כקרקע הן. תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט המביא את הטיט חייב. ר' יוסה אומר שניהן חייבין. סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בנין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחלה ואח"כ נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה לרבנן. וההן דעבד דפין דעבד ספיין חייב משום בונה. וההן דנקר כיפין כפין עמודין רחיין מקטע פספס מקטע כולהן חייב משום מסתת. רב ירמיה בשם רב המרכיב מוטה של גילה חייב משום בונה. א"ר זעירא אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו ע"ג לבינים בשבת. רב המנונא הורי לריש גלותא להתיר שולחן של פרקים בשבת. אמר רב הונא בר חייה הוה עמיה שמע רב יהודה ואמר מאן דהורי ליה לא יליף ולא שימש. א"ר שמי מאן דהורי ליה כרשב"ג הורי ליה. דתני לווחים שבספינה ושבעריסה ונקליטי המיטה ורגל השלחן ויד הסכין שבראשו הרי זה לא יחזיר. אם החזיר הרי זה פטור ואם תקע הרי זה חייב. רשב"ג אומר אם היו דף סח,ב פרק יב הלכה א גמרא רפים נוטל ומחזיר. תני תקועים חיבור לטומאה ולהזייה. קבועים חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה. הנוטלין והנותנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. והכא את אמר הכין. תמן דרכן לקבע לא לקבע אינן חיבור. ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני ר' סימיי אומר המרכיב קרן עגולה חייב. קרן פשוטה פטור. רבי אלעזר בי ר"ש אומר קני מנורה חייב. קנה של ציידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה תריהון אמרין משום בונה. קנה של ציידין למה הוא פטור. מפני שהוא מלמעלן למטן. התיבון הרי החופר בחולות הרי מלמעלן למטן הוא. ואת אמר חייב. א"ר שמואל בר יודן כאן לשעה כאן לשהות. שמואל אומר המלחים את התירצין חייב משום בונה. וקשיא דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת ב"ה מתירין אף להחזיר. רבי חנניה בשם רבי יוחנן התירו סופו מפני תחילתו שאם אמר את שלא יחזיר אף הוא אינו פותח. ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת י"ט. א"ר אחא מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו. א"ר יוסי בר בון כשאין שם פתח אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח. מתניתין דר"ש דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. ר"ש אומר הגורד עד שיגור כל צורכו. הקודח עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור עד שיעבד כל צורכו. דף סט,א פרק יב הלכה א גמרא וא"ר יעקב בר אחא לא אתיא אלא כר"ש דר"ש לא עבד מקצת מלאכה ככולה. ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. וקשיא על דרשב"ג אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא. א"ר אדא אתיא דרשב"ג כר' יהודה. דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו. והכא מפני שהוא כמיישב בידו: דף סט,א פרק יב הלכה ב משנה החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים לתקן כל שהן אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים לתקן כל שהן אם לבהמה כמלוא פי גדי: דף סט,א פרק יב הלכה ב גמרא מה חרישה היתה במשכן. שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה אמר כדי ליטא כרישה. רבי בא בשם רב כדי ליטע זכרותה של חיטה. תמן תנינן זרע קישואין שנים זרע דילועין שנים. תני חיטים מדיות שתים. רבי שמואל בשם רבי זעירא חיטין ע"י שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלוא פי גדי: דף סט,א פרק יב הלכה ג משנה הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות בין משני סימניות בכל לשון חייב א"ר יוסי לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל: דף סט,א פרק יב הלכה ג גמרא מאן תנא סימיינית ר' יוסי. מהו בכל לשון אפי' אלף אלפא. וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן. כמין קולמוסין היו עשויין. דף סט,ב פרק יב הלכה ג גמרא וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים. טבעות היו מוכיחות וחש לומר שמא יחליף. א"ר אחא לוכסן היו כתוב עליהן. ויחליף. א"ר אימי (שמות כו) והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום. אילין דר' הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא. אתון בעיין מיעול קדמאי. אשיתאלת לרבי אימי. אמר לון רבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון. בדרום ינתן בדרום. תרין זרעיין הוון בציפרין בולווטיא ופגניא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי, אזלין פגניא וזכון באוריתא. אתון בעי מיעול קדמיי. אישתאלת לרשב"ל. שאלה רשב"ל לר' יוחנן עאל ר' יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה אפי' ממזר ת"ח וכהן גדול עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ. סברין מימר לפדות ולכסות ולהחיות. הא לישיבה לא. א"ר אף לישיבה. מה טעמא. (משלי ג) יקרה היא מפנינים. אפי' מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. תני וגד מגדיאל. מתיבין לר' יהודה והלא אלו פשוטים ואלו כפופים. תני בשם רבי יודה כתב שני אותות שוים והן שם חייב כגון שש תת גג רד חח. ורבנן אמרי ב' אותיות בכל מקום. אשכחת אמר קלת וחמרת. על דר' יודה קלת וחמרת. על דרבנן קלת על דר' יודה כתב שתי אותיות שוין והן שם על דעתיה דר' יודה חייב. על דעתהון דרבנן פטור. קלחת על דרבנן שתי אותיות מכל מקום אע"פ שאין שם. על דעתהון דרבנן חייב. על דעתיה דרבי יודה פטור. דף ע,א פרק יב הלכה ג גמרא מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתני יכול עד שיכתוב את כל השם. עד שיארג את כל הבגד. עד שיעשה את כל הנפה. ת"ל (ויקרא ד) מאחת. אי מאחת יכול אפי' כתב אות אחת. אפי' ארג חוט אחד. אפי' עשה בית אחד בנפה ובכברה ת"ל ועשה אחת. הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו: דף ע,א פרק יב הלכה ד משנה הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומות וקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה חייב הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר: דף ע,א פרק יב הלכה ד גמרא כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור. עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא ר' יעקב בר אחא ר' יבא בשם רבי אליעזר כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור. א"ר בא בר ממל בסררה עדים שאינן יודעים לחתום. רשב"ל אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. א"ל רבי יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש. אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא מרחיב לפניהן את הקרע. ר' מנא בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים. אם בא וערער עררו בטל. הקורע על העור כתבנית כתב חייב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן רבי אליעזר והלא בן סטדא דף ע,ב פרק יב הלכה ד גמרא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. אמרו לו מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין. כתב לא חוקק. וכתב לא המטיף. כתב לא השופך. וכת לא חוקק. אית תניי תני אפי' חוקק. אמר רב חסדא מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב כגון הדין דינרא. מ"ד אפי' חוקק כגון ההן פינקסה. וכתב לא המטיף. ר' יודן בי רבי שלום ורבי מתניה. חד אמר בשלא עירב נקודות. וחורנה אמר אפי' עירב נקודות. וכתב לא השופך. א"ר חייא בר בא אילין בני מדינחא ערומין סגין. כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה הוא כתב במי מילין וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. רבי יוחנן ורשב"ל תרווייהון אמרין והוא שכתב דיו ע"ג דיו. וסיקרא ע"ג סיקרא. אבל אם כתב דיו ע"ג סיקרא. וסיקרא ע"ג דיו חייב. רבי יצחק בר משרשייא בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב: דף ע,ב פרק יב הלכה ה משנה כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב ע"ג כתב נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין א' בארץ ואחת בקורה על ב' כותלי הבית על ב' דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור כתב אות א' נוטריקון ר"י בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין: דף ע,ב פרק יב הלכה ה גמרא היה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. ר' יהודה אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו. אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. מחלפה שיטתיה דרבי יהודה. תמן הוא אומר אינו כתב. והכא הוא אומר כתב. הוא דף עא,א פרק יב הלכה ה גמרא בשיטתו השיבוהו. בשיטתך שאת אומר כתב הוא אינו מן המובחר. ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דר"י. תמן הוא אומר אינו מן המובחר הא כתב כתב היא. והכא הוא אמר כתב ע"ג כתב אינו כתב. מהו כתב ע"ג כתב. חד לעיל מן חד. מ"ט דריב"ב מאות אחת את למד כמה אותיות: דף עא,א פרק יב הלכה ו משנה הכותב שתי אותיות בשני העלמות א' בשחרית וא' בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין: דף עא,א פרק יב הלכה ו גמרא וקשיא על דרבן גמליאל אילו קצר כגרוגרת בשחרית. וכגרוגרת בין הערבים בהעלם אחד שמא אינו חייב. כשם שאין העלמות חולקות כך לא יצרפו. ר' מנא אמר לה סתם רבי אבון בשם רבי יוחנן טעמא דרבן גמליאל תמן אין ידיעה לחצי מלאכה. ודכוותה אין זדון לחצי זית. אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגג' מהו שיצטרפו:
מסכת שבת פרק יגדף עא,א פרק יג הלכה א משנה ר' אליעזר אומר האורג ג' חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב וחכ"א בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין: דף עא,א פרק יג הלכה א גמרא א"ר עולא טעמא דר' אליעזר על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת. מה ר' ליעזר כר' יודה. דתנינן תמן ר' יהודה אומר עד שישלש. והשק והקופה מצטרפין בכלאים. א"ר סימון טעמא דר"א תמן על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת. ברם הכא פחות מיכן דף עא,ב פרק יג הלכה א גמרא מיסתתר הוא. אשכחת אמר על דר אליעזר פעמים שלשה בתחילה. פעמים שנים ע"ג אחד ארוגים מאתמול. רבנן דקיסרין בעיי מהו אחד על האריג אחד ע"ג שנים אחד ע"ג ג'. רבנן דהכא אמרי אחד על גבי שנים. היתה טלית אחת גדולה בתחילה עד שיארוג בה שנים חוטין ובסוף אפי' כל שהוא. האורג שני חוטין ע"ג הגב ע"ג אימרא אפילו כל שהוא חייב. למה הדבר דומה לצילצול קטן שארג בו שני חוטים על רוחב ג' בתים חייב. ובנפש מסכת כמאן דהוא בתחילה. וההן בדא אפילו בסוף כאריג הוא וההן לסוטה אפילו בסוף כאריג הוא. הכל מודין בכותב את השם עד שעה שישלים. כתב אות אחת להשלים את השם ואות אחת להשלים את הספר חייב. כתב אות אחת בחול ואות א' בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. למה או משום קיום מלאכה או משום שאינו ראוי להצטרף עמו. איתא חמי אילו ארג חוט אחד בחול וחוט אחד בשבת שמא אינו פטור. שמא אינו ראוי להצטרף עמו. אלא משום קיום מלאכה. כהיא דא"ר יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' לעזר כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפרין חייב. דלא כן כר' אלעזר. כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. דף עב,א פרק יג הלכה א גמרא אתא חמי אילו כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת בין בשבת זו בין בשבת הבאה לא כל שכן מפני חכמים שהן פטורין: דף עב,א פרק יג הלכה ב משנה העושה שתי בתי נירין בנירין ובקירום ובנפה ובכברה ובסל חייב התופר שתי תפירות וקורע על מנת לתפור שתי תפירות: דף עב,א פרק יג הלכה ב גמרא בנירין. ניריא. בקירוס. קירומה. ר' בא רב ירמיה בשם רב הממתח צדדיו בשבת חייב משום תופר. נימר משום תופר ומשום קושר: דף עב,א פרק יג הלכה ג משנה הקורע בחמתו ועל מתו כל המקלקלין פטורין והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן: דף עב,א פרק יג הלכה ג גמרא בעון קומי רבי בא היך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קורעו. אלא כרבי שמעון דר' שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. אמר לון תמן הוא גרם לעצמו. ברם הכא את גורמת לו. אמר רבי יוסי ואפי' תמן את גורמת לו שאילו לא שאמרת לו שיבא היאך היה מתכפר לו. הוי צורך מימר דרבי שמעון היא. חברייא בעון קומי רבי יוסה לא כן אמר רבי יוחנן בשם ר' שמעון בן יוצדק דף עב,ב פרק יג הלכה ג גמרא מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. אמר לון תמן גופה עבירה. ברם הכא הוא עבר עבירה. כך אני אומר הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. תני מצה גזולה אסור לברך עליה. אמר רב הושעיה על שם (תהילים י) ובוצע ברך נאץ ה'. אמר ר' יונה הדא דאת אמר בתחילה אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו. רבי יונה אמר אין עבירה מצוה. רבי יוסה אומר אין מצוה עבירה. א"ר אילא (ויקרא כז) אלה המצות אם עשיתן כמצוותן הן מצות ואם לאו אין מצות: דף עב,ב פרק יג הלכה ד משנה שיעור המלבן והמנפס הצובע והטווה שיעורו כמלוא רוחב הסיט כפול האורג שני חוטין שיעורו כמלוא הסיט: דף עב,ב פרק יג הלכה ד גמרא תמן תנינא המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה והכא את אמר הכין. תמן במוציא לצבוע. ברם הכא בצובע: דף עג,א פרק יג הלכה ה משנה רבי יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב וחכ"א צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה כלל כל המחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב: דף עג,א פרק יג הלכה ה גמרא א"ר חיננא מתני' דלא כר' יהודה. דתנינן הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב. הא לגינה ולביברין פטור. מחלפה שיטתיה דרבי יהודה דתנינן תמן אין צדין דגים מן הביברין ואין נותנין לפניהם מזונות. הא לגינה ולביברין פטור. מחלפה שיטתין דרבנן. דתנינן וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. ותנינן תמן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות. הא לגינה ולחצר לא. כאן בחצר מקורה. כאן בחצר שאינה מקורה. והא תנינן גינה. אית לך מימר גינה מקורה. אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. ר' עולא אמר בעון קומי רבי אחא מה ניתני כל המחוסר צידה חייב ושאינו מחוסר צידה פטור. אמר לון ולא במנפל לתוכה אנן קיימין. אלא כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר. א"ר שמואל אחוי דרבי ברכיה כל שהוא מחוסר נשבים מחוסר צידה. ושאינו מחוסר נשבים אינו מחוסר צידה. שוחטין מן הנגרין אין שוחטין דף עג,ב פרק יג הלכה ה גמרא לא מן המכמרות ולא מן המצודות. רבי יוסי בר בון בשם רבי אמי מצדתא דשיתא. שמואל צד הוא בפיתם. רב אמר סכרא דנהרא שרי. א"ר יודן כההיא דטסים: דף עג,ב פרק יג הלכה ו משנה צבי שנכנס לבית נעל אחד בפניו חייב אם נעלו שנים פטורין לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין ור"ש פוטר: דף עג,ב פרק יג הלכה ו גמרא בעשותה היחיד שעשה חייב. שנים ג' שעשו פטורין. רב חינא אמר היה אחד בריא ואחד תש נעל החולה כל צורכו ולא נעל הבריא כל צורכו החולה חייב והבריא פטור. ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חינא היה צבי רץ כדרכו ונתכוון לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר. ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונה ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר. ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונא היה מפקח בגל ונתכוון להעלות צרור של זהובים עמו מותר: דף עג,ב פרק יג הלכה ז משנה ישב אחד על הפתח ולא מילאהו וישב השני ומילאהו השני חייב ישב הראשון על הפתח ומילאהו ובא השני וישב לו בצידו אע"פ שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו: דף עג,ב פרק יג הלכה ז גמרא רבי שמי בעי מהו ליתן לפניהן מזונות. ייבא כההיא דתנינן תמן אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן. והכא כן. רבי שמי בעי מהו לכפות עליו כלי. ייבא כהיא דאמר ר"ש בי רבי ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל. אבל אין כופין עליה כלי. שמואל אמר אף כופין עליה הכלי. רבי שמי בעי דף עד,א פרק יג הלכה ז גמרא מהו לקושרו בחבל. ייבא כהיא דאמר רבי שמעון בן אלעזר מותר להשתמש על צידדי בהמה בשבת. היא צידדי בהמה היא צידדי אילן כל שמותר להשתמש על צידדי בהמה מותר לקושרו. כל שאסור להשתמש על צידדי בהמה אסור לקושרו:
מסכת שבת פרק ידדף עד,א פרק יד הלכה א משנה שמונה שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב: דף עד,א פרק יד הלכה א גמרא רבי זריקן בשם רבי יוחנן אימי איתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי הכל. וחורנה אמר במחלוקת. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. א"ר זעירא נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון דתנינן תמן אלו שעורותיהן כבשן עור האדם ועור חזיר של יישוב. רבי יוסה אומר אף עור חזיר של בר. ר' יוחנן אמר לא שנו אלא לאיסור ולטומאה. אבל ללקות עור הוא ואין לוקים עליו משום נבילה. רשב"ל אמר משנה תמימה שנה רבי בין לאסור בין ללקות בין לטומאה. מתניתא מסייעא לדין ומתני' מסייעא לדין. מתניתין מסייעא לר' יוחנן שמונה שרצים יש להן עורות א"ר יוחנן בן נורי לפיכך אומר אני שמונה שרצים יש להן עורות. מתניתא מסייע לרשב"ל החובל בשרצים את שיש להן עורות חייב. ואת שאין להן עורות פטור. ר' יוחנן בן נורי אומר לפיכך אומר אני כל השרצים יש להן עורות. ר' יוסה בי רבי בון בשם רב עור הוא ואין לוקין עליהן משום נבילה. ואתיא כההיא דא"ר יוחנן הצד זיזין זבובין הגזין יתושין חייב. ור' יהודה פוטר. וכן היה רבי יהודה אומר אין חייבין אלא על דבר שדרכו ליצוד. הצד חגבים בטל פטור בשרב חייב. אלעזר בן אחבאי אומר אף בשרב דף עד,ב פרק יד הלכה א גמרא בשעה שמקלחין פטור. הצד צבי חיגר סומא חולה קטן פטור. ישן חייב דו קמיץ חדא ופצח חדא אמר ר' ינאי מותר להרוג את הצרעה בשבת. ותני כן חמשה נהרגין בשבת זבוב מצרי וצרעה שבנינוה. ועקרב שבהדיות ונחש שבארץ ישראל. וכלב שוטה שבכל מקום. מעשה שנפל נחש בשבת ועמד נפתי אחד והרגו. אמר רבי פגע בו כיוצא בו. ולא מן הדברים הנהרגין בשבת אינון. פתר לה בבאין להזיק. תני רבי יעקב אומר הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם אלא שרחמים של מקום מרובין. אמר רבן שמעון בד"א בזמן שלא הרגן. אבל אם הרגן לא נראו לו אלא שיהרגם. וחכ"א בין כך ובין כך לא נראו לו אלא בזכות. כתיב (תהילים מט) שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד ר' אחא אמר ר' אבהו ורבנן ח"א למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה. אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים הרבה מינים בים מה שאין ביבשה ואין חולדה בים. וחורנה אמר למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין גוררין ומניחין ואינן יודעין למי הן מניחין. (שם) יצבר ולא ידע מי אוספם: חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב. לא אמרו אלא שברשות אדם. הא אם אינן ברשות אדם חייב. א"ר יוסה הדא אמרה שור שמרד הצדו בשבת חייב. רבנן דקיסרין בשם רב אבדן עור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה: דף עד,ב פרק יד הלכה ב משנה אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהן פיתו ונותן הוא לתוך התבשיל א"ר יוסי והלא היא הילמי בין מרובה בין מועטת ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח: דף עד,ב פרק יד הלכה ב גמרא מה בין הילמי ומה בין מי מלח. הילמי צריכה אומן. מי מלח אין צריכה אומן. רב הונא אמר כל שנותנין לתוכה מלח והיא נשרית זו היא מי מלח. ושאינה נשרית זו היא הילמי. א"ר אבהו כל שנותנים לתוכה ביצה והיא שוקעת זו היא מי מלח. ושאינה שוקעת זו היא הילמי. עושין יינומלין בשבת. ק' יסא בשם ר"י יין דבש ופלפלין. רק יסא בשם ר"י מותר לערב ואסור לשחוק. ר' יוסי בשם ר"י את שהוא משום תערובות מותר. משום שחיקה אסור. והכא לא משום תערובת אנן קיימין. ר' יהודה בן טיטס ר' יהודה בן פזי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן שנייא היא הכא שהיא דף עה,א פרק יד הלכה ב גמרא גמר מלאכה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר לשבר ואסור לקבץ. רבי אבהו בשם רבי יוחנן שום ששחקו אם היה מחוסר שחיקה אסור. ואם לערב את שומנן מותר. תמן תנינן השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום שהיה רבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך. ר' עקיבה אומר לא יגמור. ר' יעקב בר אחא ר"ש בר אבא בשם ר' חנינא לא נחלקו אלא בחולין הכהנים נהגו בתרומה כרבי ישמעאל: דף עה,א פרק יד הלכה ג משנה אין אוכלין איזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברועה כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקים הוא שותה חוץ ממי דקרין וכוס העיקרין מפני שהן לירוקה אבל שותה הוא מי דקרין לצמאו וסך שמן עיקרין שלא לרפואה: דף עה,א פרק יד הלכה ג גמרא חד בר נש שאל לר"ש בר כרסנא מהו מישתי קרורטין בשובתא. א"ל אם לתענוג מותר. אם לרפואה אסור. ולא מן השפה ולפנים הוא. פתר לה בלבד דבר שהוא של סכנה: אבל אוכל הוא את יועזר. פוליטרכוין: ושותה אבוברועה. כשמוע. ר' בא שאל לרב ירמיה מה ניתני דקרין דקלין. א"ל דקרין שהן דוקרין את המרה. אמר רבי יונה לא מסתברא לא דקלין שהן יוצאין מבין שני דקלין. שמעון בר בא בשם רבי חנינה זה שהוא לוחש נותן שמן על גבי ראשו ולוחש בלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי רבי יעקב בר אידי רבי יוחנן בשם רבי ינאי נותן בין ביד בין בכלי. מה ביניהון מאיסה. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו אינו מאוס. אמר רבי יונה מעשר שני ביניהון מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי דף עה,ב פרק יד הלכה ג גמרא מעשר שני אסור. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש מעשר שני מותר. אמר רבי יוסה וכי כל שמותר בשבת מותר במעשר שני וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני. והא תני מדיחה היא אשה עצמה ובנה ביין מפני הזיעה בתרומה אסור. היא תרומה היא מעשר שני. מהיא כדון בלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. לוחשין לעין ולמעיים ולנחשים ולעקרבים ומעבירין על העין בשבת. מעשה בי ר"ע שאחזתו העין והעבירו עליו כלים בשבת. רב ור' חייא רבה תריהון אמרין תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בידי שמים. ר' חנינה ושמואל תריהון אמרין צ"ט מתים בצינה ואחד בידי שמים. רב אמר כדעתיה ור' חנינה אמר כדעתיה. רב ע"י דהוה שרי תמן דעינא בישא שכיחא תמן הוה אמר צ"ט מתים בעיינה וא' בידי שמים. רבי חנינא על דהוה שרי בצפרין דצינתה תמן הווה אמר תשעים ותשעה מתים בצינה ואחד בידי שמים. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן תשעים ותשעה מתים בשרב ואחד בידי שמים. ורבנן אמרי תשעים ותשעה מתים בפשיעה ואחד בידי שמים. רבי חוניא יעקב מעפרתים בשם ר' (דברים ז) והסיר ה' ממך כל חולי זו שריפה. ר' חונה ותני לה בשם ר' אלעזר בן יעקב והסיר ה' ממך כל חולי זו רעיון דא"ר אליעזר (דברים כח) ונתן עול ברזל על צוארך זה רעיון. א"ר אבון והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע שראשו מתוק וסופו מר. רבי תנחומא בשם רבי אלעזר רבי מנחמה בשם רב והסיר ה' ממך כל חולי זה המרה. דא"ר אליעזר תשעים ותשעה מתים במרה ואחד בידי שמים. רוחצין בים הגדול ובמי טבריא אע"פ שהוא מתכוין לרפואה אבל לא במי משרה ולא במי סדום אימתי בזמן שהוא מתכוין לרפואה. הא להעלות מטומאה לטהרה מותר. אמר ר' שמואל אחוי דרבי ברכיה בלבד שלא ישהה. תני סכין אלינתין לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפו מע"ש. אבל אם לא טרפו מע"ש אסור. א"ר שמואל בן אלעזר מתיר היה ר"מ לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו. אמרנו לו ר' מבטל את דבריך בחייך. אמר להן אע"פ שהייתי אומר כן לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי: דף עה,ב פרק יד הלכה ד משנה החושש בשיניו לא יגמע בהן חומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן וורד בני מלכים סכין על גבי מכותיהם שמן וורד שכן דרך בני מלכים לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים: דף עו,א פרק יד הלכה ד גמרא כתיב (משלי י) כחומץ לשינים וכעשן לעינים. ואת אמר הכין. אמר רבי שמעון בר בא בחומצן של פירות היא מתני'. אמר רבי אלעזר בר יוסה ואפילו תימר כמתני' טב לבישתא וביש לטבתא. תני לא יהא מגמא חומץ ופולט. אבל מגמא הוא חומץ ובולע. מתניתא אמרה שאסור לגמות ולבלוע. דתנינן החושש שיניו לא יגמע בהן חומץ. מה היא כדון או כר' או כדברי הכל. במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו. ר' אבהו בשם רבי יוחנן הכוסס חיטי תרומה לוקה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן המגמא חומץ של תרומה לוקה. המגמא חומץ של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. הכוסס חיטים של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. רבי אומר אומר אני שהוא משלם קרן וחומש. ר' ירמיה בשם רבי אימי מודין חכמים לרבי במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו שהוא משלם קרן וחומש. שהחומץ מיישב את הנפש. חברייא בשם ר' בא בר זבדא כל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו בשבת. התיב רבי זעירא והתני החושש שיניו לא יגמא בהן חומץ. ולא מן השפה ולפנים הוא לא אמר כן אלא ר' זעירא בשם ר' בא בר זבדא כל שהוא מן החלל ולפנים מרפין אותו. ר' זעירא ר' בא בר זוטרא רבי חנינא בשם רבי מעלין עצם של ראש בשבת. ר' חייה בר מרייה רבי יונה ר' זעירא רבא בר זוטרא ר' חנינא בשם ר' מעלין בנות אזנים בשבת. תמן אמרין בשם רבי יוחנן עין שמרדה מרפין אותה בשבת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן גבות ידים וגבות רגלים סכנה. א"ר אבון לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת. רב אמר ההן חמרא לבר מן עיינא שרי. לגו מן עיינה אסור. שמואל אמר ההן רוק תפל אסור ליתן ע"ג העין בשבת. מינה את שמע לחזזיתה. רבנן דקיסרין אמרין הדא אורדענה סכנה. ר' חזקיה עכייה בשם רבנן דקיסרין הדא עכשמוניתא סכנה. א"ר שמואל בר רב יצחק הדא גומרתא סכנה. א"ר ירמיה נותנין עליה חמץ בפסח. ההן בלעה שרי מיפקתיה בשובתא. א"ר יוסה מתני' אמרה כן. מחט של יד ליטול בה את הקוץ. דלא כן מה בין קוץ ומה בין בלע. וההן דעיינה שאלון לר' ירמיה אמר לון הא רבי בא קומיכון. שאלון ליה ושרא. אמר לון אוף אנא שרי. ר' אבהו בשם רבי יוחנן ההן ציפדונה סכנה. רבי יוחנן דף עו,ב פרק יד הלכה ד גמרא מטתיה כן והוה מיתסי קומי ברתיה דדמיטינוס דטיבריא. בערובתא בפתי רומשא סליק לגבה. אמר לה מיצרך אנא כלום למחר. אמרה ליה לא ואין צרכת סב גלעינן דתמרא בפלגיהן יקידן. ואית דאמרין דנקלבס ועוד דסערין וצואה דמיינוק יבישא שחוק וטפול ולא תימא קומי בר נש. למחר עאל ודרשה בציבורא. אית דאמרין דחנקת נפשה. ואית דאמרין דאיתגיירת. את שמע מינה תלת. את שמע מינה ההן ציפדונה סכנה. ואת שמע מינה דכל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו. ואת שמע מינה ההוא דא"ר יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אם היה רופא נאמן מותר. ר' יהושע בן לוי הוה ליה קילוס הורין ליה. ר' חנינא ור' יונתן מישחוק תחלוסין בשובתא ומיתן גו חמרא עתיקא וישתי ולא יסכן. בר בריה הוה ליה בלע. אתא חד בר נש ולחש ליה ואינשם. כד נפיק אמר ליה מאן לחשתה ליה. אמר ליה מילה פלן. א"ל נוח הוה ליה אילו הוה מיית ולא כן. והוות ליה כן (קוהלת י) כשגגה שיוצא מלפני השליט. ר' יעקב בר אידי בשם רבי יונתן בכל מתרפין חוץ מעכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים. ר' פינחס בעי עד כדון כשאמרו לו הביא לי עצים מעכו"ם והביא לו. הביא לי עלים סתם והביא לו מעכו"ם. נישמעינה מן הדא. ר' יונה הוה ליה צמרמורין אייתון ליה מן זכרותה דדורי ושתה. ר' אחא אייתון ליה ולא שתה. א"ר מנא אילו ידע ר' יונה מנן הוה לא אשתה. א"ר חונה מתניתא אמרה כן שאין מתרפין מגילוי עריות. ותני כן לפיכך הותר מכלל שבת ולא הותר מכלל נערה מאורסה. הותר מכלל שבת ולא להתרפות. ודכוותה לא הותר מכלל נערה מאורסה אפי' להתרפות. לא סוף דבר בשאמר לו הבא לי אשת איש אלא אפילו לשמוע את קולה. כהדא חד בר נש רחם איתא ביומי דרבי אלעזר וסכן. אתון שאלון ליה מהו תיעביד קומוי וייחי. אמר ימית ולא כן. מהו ישמע קלה ולא ימות. אמר ימית ולא כן. מה הוות. רבי יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן. חד אמר אשת איש. וחורנה אמר פנויה. מאן דאמר אשת איש ניחא. ומאן דאמר פנויה והא בר כיחא נגרא רחם איתא ביומוי דר' אלעזר ושרא ליה. כאן בפנויה וכאן באשת איש. ואפי' תימר כאן וכאן בפנויה. תיפתר שנתן עיניו בה עד שהיא א"א. דף עז,א פרק יד הלכה ד גמרא ואית דבעי מימר איתא רבה הוות ולא מנסבא. וכל מה דהוא מעבד באיסור הוה מעבד. בגין כן אסר ליה. א"ר חנינא מתני' אמרה כן שאין מתרפין משפיכות דמים דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש. לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני. אלא אפי' חמוס את פלוני. תני עכו"ם בישראל אסור. ישראל בעכו"ם מותר. רב חסדא בעי מה להציל נפשו של גדול בנפשו של קטן. התיב ר' ירמיה ולא מתני' היא יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. ר' יוסה בי ר' בון בשם רב חסדא שנייא היא תמן שאין את יודע מי הורג את מי. מעשה בר' אלעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא לרפותו ולא הני לו ר' ישמעאל. אמר לו אני מביא ראייה שירפאנו לא הספיק להביא ראייה עד שמת בן דמה. אמר לו רבי ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצתה גדירן של חכמים. דכתיב (קוהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. ולא נחש נשכו. אלא שלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא. ומה הוה ליה מימר (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ר' בא בר זבדא בשם רב הלכה כר"ש דלא כן מי נתן שמן וורד לעני ולא סך. א"ר זעירה לר' יוסי חכם ר' לבר פדיה דאת אמר שמועתא מן שמיה. א"ל ר' יוחנן אמרין משמו א"ר זעירה לר' בא בר זבדא חכם ר' לרב דאת אמר שמועתה מן שמיה. א"ל רב אדא בר אחוה אמרין משמו:
מסכת שבת פרק טודף עז,א פרק טו הלכה א משנה אלו קשרים שחייבין עליהן קשר הגמלין וקשר הספנים כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התירן רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבין עליו: דף עז,א פרק טו הלכה א גמרא מה קשירה היתה במשכן. שהיו קושרין את המיתרים. ולא לשעה היתה. אמר רבי יוסה מכיון שהיו נוסעין וחונין על פי הדיבור כמי שהיא לעולם. אמר רבי יוסי בי רבי בון דף עז,ב פרק טו הלכה א גמרא מכיון שהבטיחן המקום שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה. אמר רבי פינחס מתופרי יריעות למדו נפסק היה קושרו. חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר אלא חוזר ומתיר את הראשון. אמר רבי חזקיה ההן חייטא אומנא מבלע תרין רישיה. והיידא אמר דא דאמר ר' יוסי בן חנינא מאורגי יריעות למדו. מה טעמא (שמות כו) אורך היריעה האחת כדי שתהא כולה אחת. נפסק היה קושרו מכיון שהיה מגיע לאריג היה שרי לה ומעיל לה. ר' תנחומא בשם רב חונה אפי' ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת. תני רבי הושעיא חותל של תמרים ופטיליא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור: דף עז,ב פרק טו הלכה ב משנה ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא ורצועה מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של בשר רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ורבי יהודה מתיר כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו: דף עז,ב פרק טו הלכה ב גמרא אמר ר' חזקיה במפתח אימרא שהוא מדביקו לחלוק. א"ר יוסה במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין. נשמטו רצועות מנעל וסנדל נוטל ומחזיר ובלבד שלא יקשור. חוטמו שנשמט אית תניי תני מותר להחזיר ואית תניי תני אסור להחזיר. הוון בעי מימר מ"ד מותר בשיש בו נקב א'. מאן דאמר אסור בשיש בה ב' נקבים. אמר רבי יוסה בי ר' בון בין זה ובין זה כמאן דאמר בשיש בו שני נקבים. מהו כדון מאן דאמר מותר ברפין. מאן דאמר אסור באפוצים. מה חולקין על רבי אליעזר בן יעקב. מן מה דתני מודין חכמים לרבי מאיר בחותמו שבקרקע שמפקפקין בו ומפקיעין ומתירין וחותכין בשבת. ומפקפקין דף עח,א פרק טו הלכה ב גמרא אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין בכלים. בשבת מותר וא"צ לומר ביום טוב. הדא אמרה אין חולקין על רבי אליעזר בן יעקב. אמר רבי בא בחבל שחול הוא מתני' חבל שהיא משוחל: בפסיקיא אבל לא בחלב רבי יהודה מתיר. הא רבנן לא. אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם ר' יהודה תנינן אוף הדא בשם רבי יהודה: כלל א"ר יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו. רבי שמואל בשם רבי זעירא כיני מתניתא כל קשר שאינו של קיימא והוא לשעה אין חייבין עליו: דף עח,א פרק טו הלכה ג משנה מקפלין את הכלים אפי' ארבעה וחמשה פעמים ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת חלבי שבת קריבין ליום הכפורים רבי עקיבה אומר לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין לשבת: דף עח,א פרק טו הלכה ג גמרא דבית רבי ינאי אמרי קיפול בשנים אסור. רבי חגי בשם ר' שמואל בר נחמן אין מקפלין בשבת בשנים. וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין. רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה. על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתני' מסייעה בין לדין בין לדין. כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה. כתוב אחד אומר (ויקרא כג) שבת הוא לה'. וכתוב אחד אומר (דברים טז) עצרת לה' אלהיך. הא כיצד תן חלק לתלמוד תורה. וחלק לאכול ולשתות. א"ר אבהו שבת לה' שבות כה'. מה הקב"ה שבת ממאמר. אף את שבות ממאמר. מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי שבת אמר הואיל וחשבתי לגדרה איני גודרה עולמית. מה פעל לו הקב"ה זימן לו דף עח,ב פרק טו הלכה ג גמרא סוכה אחת של נצפה ועלת לתוכה וגדרתא ממנה היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו. אמר רבי חנינא מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. א"ר חייא בר בא רשב"י כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה אימא שובתא היא. תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. ר' זעירא שאל רבי חייא בר בא מהו מימר רעינו פרנסינו. א"ל טופוס ברכות כך הן. תני מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית משחרית לחצות ומחצות למנחה. מן המנחה ולמעלה אסור. ובכוסות מותר שאין קבע לשתייה. רבי ירמיה ר' זעירא בשם רב חייא בר אשי אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן נמצאת מרבצת ביתה בשבת. רבי זעירא בשם רב חסדא יום הכפורים שחל להיות בשבת אין תוקעין. לאחר שבת אין מבדילין. מה כר' עקיבה. ברם כרבי ישמעאל מבדיל. שכן חלבי שבת קריבין ביום הכפורים. א"ר עזרא קומי רבי מנא אפילו כרבי ישמעאל לא יבדיל. כלום הוא מבדיל אלא להתיר לו דבר שהוא אסור לו. אילו הקטיר חלבי שבת בשבת שמא אינו מותר. א"ר שמואל אחוי דר' ברכיה ויבדיל שכך הוא מתיר להדיח כבשים ושלקות. אמר ר' יוסה כלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות לא מן המנחה ולמעלן. ויבדיל מן המנחה ולמעלן מה נפשך כוס אין כאן. נר אין כאן. במה הוא מבדיל. א"ר אבון בתפלה:
מסכת שבת פרק טזדף עח,ב פרק טז הלכה א משנה כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש: דף עח,ב פרק טז הלכה א גמרא מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן. בין שיש בהן טעיות. בין שאין בהן טעיות. דף עט,א פרק טז הלכה א גמרא והא תני ספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו. ארבע אינו קורא בו. מן מה דתנינן מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש. הדא אמרה בין תורה לנביאים. לכתבי הקודש אין מצילין אותן מפני הדליקה. מ"ד מטמאין את הידים מצילין אותן מפני הדליקה. ומאן דאמר אין מטמאין את הידים אין מצילין אותן מפני הדליקה. התיבון הרי עברי שכתבו תרגום הרי אינו מטמא את הידים ומצילין אותו מפני הדליקה. מן מה דתנינן אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. הדא אמרה שמצילים אותן מפני הדליקה. מתניתא דרבי שמעון דרבי שמעון אמר אין דבר משום שבות שעומד בפני כתבי הקודש. מה פליגין. תמן מפני בזיונן ברם הכא כל עמא מודיי שמצילין אותן מפני הדליקן. למי נצרכה לרבן שמעון בן גמליאל. אע"ג דרבן שמעון בן גמליאל אמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית מודי הוא הכא שמצילין אותן מפני הדליקה. מעשה ברבן גמליאל שהיה עומד על הבניין בהר הבית והביאו לו ספר איוב כתוב תרגום ואמר לבנאי יגנזו תחת הנדבך. אע"פ שאמרו אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה אבל שונין ודורשין בהן. צרך דבר נוטל ובודק. דלמא רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד. אמרו למה אנו באין וגומרין אותה. עם כשהיה נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא על גרמיה (תהילים לב) רבים מכאובים לרשע. א"ל ר' חייא בחובינו מטתך כן דכתיב (איכה ד) רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם. אמר לו רבי ישמעאל בי רבי יוסי אילו לא היינו עוסקין בעניין כך היה לנו לומר. על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין. ועלה לביתו ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ. א"ר ישמעאל בי ר' יוסי ממנו למדנו ג' דברים ספוג אינו מרפא אלא משמר. גמי שהוא מן המוכן. ואין קורין בכתבי הקודש דף עט,ב פרק טז הלכה א גמרא אלא מן המנחה ולמעלה. מעתה במקום שיש בית המדרש אל יקראו. במקום שאין בית המדרש יקראו. לית לך אלא כהדא דתני ר' נחמיה. דתני רק נחמיה מפני מה אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה מפני שטרי הדיוטות שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא אומר מה בכך שנתעסק בשטרותיו. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור. אף הוא אומר כתבי הקודש אסור שטרי הדיוטות לא כל שכן. הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא. ודא מסייעא לההוא דתני ר"ש בן יוחי. דתני ר"ש בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה. העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר. העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו. לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד. א"ר יוסי בי ר' בון הדא דאת אמר עד שלא שיקע בי ר' רוב משניות. אבל מששיקע בי ר' רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. ברכות שכתוב בהן עניינות הרבה מן התורה אין מצילין אותן מפני הדליקה. מיכן אמרו כותבי ברכות שורפי תורה. מעשה בא' שהיה כותב ברכות והלך ר' ישמעאל לבודקו כיון שהרגיש בקול פעמותיו של ר' ישמעאל נטל תכריך של ברכות וזרקן לתוך ספל של מים כלשון הזה אמר לו גדול עונש האחרון מן הראשון. א"ר יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק. החורשה מתחרך השומעה אינו מקבל שכר. א"ר יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא אלא חד זמן איסתכלית אשכחית כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי כנגד שנותיו של אבינו אברהם דכתיב (תהילים סח) לקחת מתנות באדם. וכתיב (יהושוע יד) האדם הגדול בענקים. מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים כנגד שנותיו של אבינו יעקב. מלמד שכל הקלוסין שישראל מקלסין להקדוש ב"ה כנגד שנותיו של יעקב שנאמר (תהילים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. מאה ועשרים וג' פעמים שישראל עונין הללויה. כנגד שנותיו של אהרן. (תהילים קנ) הללויה הללו אל בקדשו. לאהרן קדושו (תהילים קו) לאהרן קדוש ה'. אפי' כן אנא מתבעי בליליא. ר' חייא בר בא חמא חד ספר דאגדה אמר אי מה כתיב טבאות תקטע ידה דכתבתה. אמר ליה חד אבוי דההוא גברא כתבה. א"ל כן אמרת תקטע ידה דכתבתה. והוית ליה כן (קוהלת י) כשגגה שיוצא מלפני השליט. הגיליונים וסיפרי מינין. אית תני קורא אזכרותיהן ושורפן. אית תניי תני שורפין הן ואזכרותיהן. א"ר טרפון אקפח את בניי שאם יבואו לביתי שאני שורפן הן ואזכרותיהן. שאם יהיה הרודף רודף אחריי שאני נמלט לתוך בתיהן של ע"ז ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין. שעכו"ם אינן מכירין אותו וכופרין בו. אבל המינין מכירין אותו וכופרין בו. ועליהן אמר דוד דף פ,א פרק טז הלכה א גמרא (תהילים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. זה מדרש דרשו ומה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הכתוב השם שנכתב בקדושה ימחה על המים. סיפרי מינין שמטילין איבה ותחרות ומחלוקת בין ישראל לאביהן שבשמים אינו דין שישרפו הן ואזכרותיהן: דף פ,א פרק טז הלכה ב משנה מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין אע"פ שיש בתוכן מעות ולאיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירה אומר אף למפולש: דף פ,א פרק טז הלכה ב גמרא מתני' בשאינו טפול לו. אבל אם היה טפול לו כגופו הוא. ניחא תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין. רבי חגי בשם זעירא שמע לה מהדא (תהילים לד) חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם. וכן הוא אומר (דנייאל ג) באדין גובריא אילך כפיתו בסרבליהן וגומר: אעפ"י שיש בתוכו מעות. ייבא כיי דמר ר' יעקב בר אחא אמר חיננא קרתיגנאה בשם ר' הושעיה דיסיקיא שיש בתוכו מעות נותן עליה ככר ומטלטלה: לאיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש. הא למפולש לא. בכל אתר את אמר אין המהלך כמניח. וכא את אמר המהלך כמניח. אלא בזורק. תמן את אמר הזורק פטור. וכא את אמר הזורק חייב. רבי חזקיה בשם רבי אחא בשלא עירבו אנן קיימין. בן בתירה כרבי יהודה דתנינן תמן גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי רבי יודה. וחכמים אוסרין: דף פ,א פרק טז הלכה ג משנה מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה כיצד נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילין מזון סעודה אחת רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות: דף פ,א פרק טז הלכה ג גמרא רבי בון בר חייא בשם רבי בא בר ממל דרבי נחמיה היא דאמר אינן ניטלין אלא לצורך. אמר רבי יוסה טעמא דרבנן תמן כל מה שיש בבית מן המוכן. ברם הכא אם אתה אומר כן אף הוא מציל מן היום למחר מתניתא דרבי הונדקס דאמר לעולם מצילין מזון שלש סעודות. תיפתר בשנפלה דליקה בלילי שבת דף פ,ב פרק טז הלכה ג גמרא עד שלא אכלה. ביום הכיפורים מאי איכא למימר. על דעתהון דרבנן לא יציל כלום. כל עמא מודוי שמצילין מזון סעודה אחת מפני הסכנה. תני מצילין לחולה ולקטן בבינונית. ולרעבתן כדי מזונות. מערבין לחולה ולקטן כדי מזונו. ולרעבתן בבינונית. תני אין מערימין. רבי יוסי בר רבי בון אמר מערימין. אית תניי תני מצילין ואחר כך מזמן. אית תניי תני מזמן ואחר כך מצילין. מאן דמר מציל ואחר כך מזמן כמאן דאמר מערימין. ומאן דמר מזמן ואחר כך מציל כמאן דמר אין מערימין. תני אף מכבין להציל. מתניתא דר"ש דאמר אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש. תני אף מטמאין להציל. והתני (ויקרא יב) בכל קודש לא תגע לרבות התרומה. היא תרומה היא מעשר שני. מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. תני כשם שמצילין מן הדליקה כך מצילין מיד העכו"ם ומיד הנהר ומיד המפולת ומידי כל דבר שאובד: דף פ,ב פרק טז הלכה ד משנה מצילין סל מלא ככרו' אף על פי שיש בו מאה סעודות ועיגול של דבילה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת ולאיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת: דף פ,ב פרק טז הלכה ד גמרא מתני' דרבי יוסי דאמר לעולם מצילין מזון שלש סעודות. מכיוון שכולה גוף אחד כמי שכולה סעודה אחת: ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. שכן דרכן להזמין אורחים בשבת: אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת. תמן תנינן מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת. תמן את אמר משכוני' גביה. הכא מה אית לך. אמר רבי אבא מרי לכך שנינו נקרא פיקח: דף פא,א פרק טז הלכה ה משנה ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף ר' יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי: דף פא,א פרק טז הלכה ה גמרא רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים. ואלו הן מקטורן נוקלי ופונדא ופיליון ומעפורת וקולבין של פשתן וחלוק של צמר ושתי אמפליות. שני סבריקין ושני אבריקין. שני מנעלין וכובע שבראשו וחגור שבמתניו וסודרין שעל זרועותיו: ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. שכן דרכן להשאיל כלים בשבת: דף פא,א פרק טז הלכה ו משנה ר"ש בן ננס אומר פורשין עור של גדי ע"ג שידה תיב' ומגדל שאחז בהם את האור מפני שהוא מחרך עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים שאינן יכולים לקבל בהן את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה: דף פא,א פרק טז הלכה ו גמרא כיני מתני' משיאחוז האור בהן. רבי ירמיה רבי בא בר ממל בשם רב ספר שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד השני ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין פושטו וקורא בו ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד שני ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין נוטלה ומתעטף בה ואם כבתה כבתה. ר' שמואל בשם ר' זירא דר' יוסה היא. א"ר יוסה הוה סברינן מימר מה פליגין מימר ר' יוסה ורבנן בשעשה מחיצה של כלים. אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה דמר ר' שמואל בשם ר' זעירא דר' יוסה היא הדא אמרה אפי' עשרה מחיצה של מים היא המחלוקת: דף פא,א פרק טז הלכה ז משנה עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך: דף פא,א פרק טז הלכה ז גמרא בימי ר' אמי נפלה דליקה בכפר אפיק רבי אימי כרוז בשוקי דארמאי ומר מאן דעבד לא מפסיד. א"ר אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה סכנה היתה. אם היתה סכנה אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים אלא אפילו בגדולים אפי' בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות ולא הניח להן. אמר להן הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי הוה במגורה דרבי יונה נפילת דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה. אמר ליה בגדך מדלי. א"ל אין ואישתיזיב כולה. ר' יודן דכפר אימי דף פא,ב פרק טז הלכה ז גמרא פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה: אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ולא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו. תמן אין לו צורך בעשבים. ברם הכא יש לו צורך כיבוי: דף פא,ב פרק טז הלכה ח משנה כופין קערה ע"ג הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני אני לו מחטאת: דף פא,ב פרק טז הלכה ח גמרא ייבא כיי דמר רבי שמעון בי רבי ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה בי"ט סומכין לה בשביל שלא תתגלגל. אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר אף כופין עליה את הכלי: ועל צואה של קטן. ולא מאכל תרנגולין אינון: א"ר עוקבן תיפתר באילין רכיכה. שלא יבואו לידי מירוח: ועל עקרב שלא תישך מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר שמונה עשר שנין עביד הוי יהיב בהדא ערב ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עיבדיא אמר גליל גליל שנאת התורה סופך לעשות במסיקין: דף פא,ב פרק טז הלכה ט משנה עכו"ם שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה עכו"ם כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מעשה בר"ג וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו זקנים: דף פא,ב פרק טז הלכה ט גמרא לצורכו ולצורך ישראל נישמעינה מן הדא שמואל איקבל גבי חד פרסיי איטפי בוצינא אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה והפך שמואל אפוי כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה. והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור. אמר רבי יונה שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אליעזר משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי. אמרו לו מה אנו לירד. אמר להן הואיל ולא בשבילנו עשה מותרין אנו לירד:
מסכת שבת פרק יזדף פב,א פרק יז הלכה א משנה כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן אף על פי שנתפרקו בשבת ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן: דף פב,א פרק יז הלכה א גמרא דלתות הבית דרובה ודלתות הכלים דרובן. דלתות הבית דרובה שאף על פי שנתפרקו מערב שבת אסור לטלטלן בשבת. דלתות הכלים דרובה שאף על פי שנתפרקו בשבת ניטלין בשבת: לפי שאינן מן המוכן. ואין תשמישן אלא על גבי קרקע. רבי אבהו בשם רבי אלעזר בראשונה היו כל הכלים ניטלין בשבת. כיון שנחשדו להיות מחללין ימים טובים ושבתות. הדא היא דכתיב (נחמיה יג) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת ועומסים על החמורים וגו'. ואסרו להן הכל. כיון שנגדרו היו מתירין להן והולכין עד שהתירו להן את הכל. חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. רבי יוסה אומר אף הציפרין. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף ההוגין. מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו אין מטלטלין אותה. רשב"ג אומר אם היתה מדוכה קטנה ניתנת על גבי השלחן הרי היא כקערה ומטלטלין אותה בשבת. ר' יוסי רבי אילא בשם ר' אלעזר. רבי יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר קודם להתרת כלים שנו. תמן תנינן קלוסטרא ר' יהושע אומר שומטה מפתח זו ותולה בחבירו בשבת. רבי טרפון אומר הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר. דבי רבי ינאי אמרי בחצר שלא עיריבה היא מתניתין. אם בחצר שלא עיריבה הדא היא דתנינן הרי היא ככל הכלים ומיטלטת בחצר. ר' יוסה בשם ר' ירמיה רבי חנניה מטי בה בשם ר' אלעזר קודם להתרת כלים שנו. אי קודם להתרת כלים שנו הדא הוא דתנינן הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר. כג' כלים המיטלטלין בחצר. ואלו הן סכין קטנה ומקצוע של דבילה וזומי ליסטרא. חצוצרת תוקע השלישית בראש הגג ומניחה במקומה. ולא כלי הוא. א"ר יודן קודם להתרת כלים שנו. רבי זעירא בשם רבי אלעזר קנים ומקלות קודם להתרת כלים שנו. דף פב,ב פרק יז הלכה א גמרא לווחין של ספינה אין מטלטלין אותן בשבת. ואם היו מכוסים על גבי כלי או על גבי אוכלין הרי הן ככיסוי כל הכלים ומטלטלין אותן בשבת. אמר בימי רבי לא אע"ג דתימר בכיסוי כלים והוא שיהא עליהן תואר כלי. כל שניטל בשנים מטלטלין אותן בשנים בארבעה וחמשה. אסור. א"ר זעירא מכיון דאת אמר בשנים מותר. אפילו בארבעה וחמשה מותר. מה דמר ר' מנא א"ר יוסה הוון טלייא טעונין ספסלה. דר' יודה בר פזי וסבייא מסייעין להון. רבי לעזר בשם רבי חנינה מעשה היה וטלטלו קרון של בית רבי בשבת. ולאו כלי הוא. שלא תאמר הואיל ואין תשמישן אלא על גב מקומן אין מטלטלין אותן בשבת. רבי יהודה בשם שמואל קופות הגדולות וסוגין הגדולים מטלטלין אותן בשבת. שלא תאמר הואיל ותשמישם במקומן אין מטלטלין אותן. ר' אבא בשם שמואל מכבש מיטות מטלטלין אותן בשבת. רבי בא בשם רב כובד העליון והתחתון מטלטלים אותן חוץ מן העומדים. א"ר בא הדא דתימר בעומדים ששם אבל בעומדים שבן מותר. ר' זעירא בשם רב יהודה בשם רב קנים וחבלים של קורייס מטלטלין אותן בשבת. מה דר' יוסה אמר ר' יוחנן שאל לר' יהודה בן לוי מהו לטלטל כלי קורייס בשבת א"ל מטלטלין. ר' יהודה בן פזי לא אמר כן אלא ר' יוחנן שאל לר' יהודה בן לוי מהו לטלטל כלי קורייס בשבת א"ל אין מטלטלין. א"ל למה א"ל מפני שאין מטלטלין: דף פב,ב פרק יז הלכה ב משנה נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים קורדום לחתוך בו את הדבילה מגירה לגור בה את הגבינה מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן את הכוש ואת הכרכד לתחוב בו מחט של יד ליטול בה את הקוץ ושל סקאין לפתוח בו את הדלת: דף פב,ב פרק יז הלכה ב גמרא הא שלא לפצע בו לא מתני' דרבי נחמיה דאמר ר' נחמיה אין ניטלין שלא לצורך. רבי בא רבי יודא רבי חיננא בר שלמיא בשם רב. מודין חכמים לרבי נחמיה בזיירא ובמזורה ובמכונה. בזיירא דו עצר ביה. במזורה דו חביט ביה. במכונה דו כתיש ביה. כלי המיוחד לאיסור מטלטלין אותן לצורך. להיתר בין לצורך בין שלא לצורך. א"ר יוסה ראה עד איכן היקלו בשבת. שאפי' דברים שאין תשמישן לשם שבת התירו אותן לשם שבת. דמר רבי לעזר דלופקי למה היא טמאה. מפני שהשמש אוכל עליה. בסיס דידיה למה היא טמאה מפני שהשמש עומד עליה. ראה עד איכן החמירו בטומאה. שאפילו דברים שאין תשמישן לשם טבלה. דף פג,א פרק יז הלכה ב גמרא טימאו אותן לשם טבלה: את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן הכוש והכרכד לתחוב בו. א"ר סימון שרא לי רבי אבהו מיסב קילורית בשבת. רבי בא בר כהן בשם רב ששת מתני' אמרה כן. מחט של יד ליטול בה את הקוץ דלכן מה בין קוץ לזה. רבי בא בעא קומי רבי מנא מהו מיגבלתה ביום טוב. א"ל אינו אוכל נפש: דף פג,א פרק יז הלכה ג משנה קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת: דף פג,א פרק יז הלכה ג גמרא דבי ר' ינאי אמרי קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד היה יודע אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן. ואי לא בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן. א"ל ר' מנא לא תני שמואל אלא להיות שולה בו הזיתין. קנה שהתקינו להיות פוקק בו החלון נימר אם היה קשור ותלוי פוקקין בו ואי לא אין פוקקין בו. רשב"ג אומר מיתקן אע"פ שאינו קשור ותלוי. ולא כן א"ר יוחנן משכני חילפיי והראני נגר משל בית רבי קשור אע"פ שאינו תלוי. א"ר יודן מכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח: דף פג,א פרק יז הלכה ד משנה כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך: דף פג,א פרק יז הלכה ד גמרא רב יהודה בשם רב הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך. ר' יוחנן ורבנן דתמן חד אמר לצורך לצורך גופו. שלא לצורך שלא לצורך גופו. ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו. וחרנה אמר לצורך לצורך גופו ולצורך מקומו. שלא לצורך שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו. רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו ולצורך מקומו. תני א"ר יודן לא נחלקו ב"ש וב"ה על המלאים שמטלטלין אותן שלא לצורך. ועל הריקנין שיש בדעתו למלותן. על מה נחלקו על שאין בדעתו למלותן. שב"ש אוסרין וב"ה מתירין. אתי דב"ש כרבי נחמיה. את אמרת הלכה כרבי נחמיה ולא הלכה כב"ש: דף פג,א פרק יז הלכה ה משנה כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין ובלבד שיהו עושין מלאכה שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך רבי יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה דף פג,ב פרק יז הלכה ה משנה לצוק לתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן: דף פג,ב פרק יז הלכה ה גמרא תמן תנינן זכוכית לגרוד בה ראש הכרכד. והכא הוא אמר הכין. רבי אחא ר' מיישא בשם רבנן דקיסרי כאן בעבה כאן בחדה. ואית דבעי מימר כאן במטלטל כאן במוציא: דף פג,ב פרק יז הלכה ו משנה האבן שבקירויא אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת: דף פג,ב פרק יז הלכה ו גמרא אנן תנינן האבן בתוכה. תני דבי ר' והאוכלין והאבן בתוכה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו איתפלגון רבי חייא בר יוסף ורבי יוחנן. ר' חייה בר יוסף כמתני'. רבי יוחנן כהדא דתני דבי רבי. מתני פליגא על ר' יוחנן האבן שבקירוי'. אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה. כיון שהיא אפיצה לה כגופה היא. וסיפא פליגא על רבי חייא בר יוסף ואם לאו אין ממלאין בה. א"ר יודן כיון שהיא עשויה להכביד נעשה כמטלטל קירוייא על גב האבן. מה עבד לה רבי יוחנן נעשה כמטלטל קירוייא עצמה. מתני' פליגא על רבי יוחנן ג נוטל אדם בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה. ותני דבי רבי האבן והאוכלין בתוכה. רבי כהן בשם רבנן דתמן תינוק עשו אותו כאוכלין. תמן אמרין עשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק: דף פג,ב פרק יז הלכה ז משנה רבי אליעזר אומר פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת א"ר יוסי במה דברים אמורים בכיסויי הקרקעות אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת: דף פג,ב פרק יז הלכה ז גמרא איזהו נגר הנגרר. אמר רבי יוחנן קשור אף על פי שאינו תלוי. אר"י משכני חילפיי והראני נגר משל בית ר' קשור אע"פ שאינו תלוי. א"ר יוחנן אתייא יחידייא דהכא דף פד,א פרק יז הלכה ז גמרא כסתמא דתמן. ויחידייא דתמן כסתמא דהכא. ר' יוסי בעי קומי רבי ירמיה היך עבדין עובדא. א"ל מן מה דמר רבי יוחנן משכני חילפיי והראני נגר משל בית ר' קשור אע"פ שאינו תלוי. הדא אמרה כר' יודן עבדין עובדא. אתא רבי חונא בשם ר' שמואל הלכה כרבי יודה עד שיהא קשור בדלת ר' ינאי ר' אמי אמר עד שיהא קשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו. ניגרייא דר' לעזר הוה קטיר בגמי. נשמט אסור. נקמז ר' יעקב בר אחא בשם רבנן מדדהו בראשי אצבעותיו: כל כיסוי הכלים כו'. אבא בר כהנא רב חייה בר אשי בשם רב הלכה כר' יוסי:
מסכת שבת פרק יחדף פד,א פרק יח הלכה א משנה מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש אבל לא את האוצר מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והתורמס היבש מפני שהוא מאכל לעניים אבל לא את הטבל ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו לא את הלוף ולא את החרדל רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים: דף פד,א פרק יח הלכה א גמרא רבי זעירא שאל לר' יאשיה כמה הוא שיעור הקופות. א"ל נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס. ר' זעירא שאל לרבי יאשיה כמה הוא שיעור הכוסות. א"ל ילמוד סתום מן המפורש. דתני ר' חייה ארבע כוסות של פסח ישנן רביעית יין איטלקי. מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה. נישמעינה מן הדא ושוין שלא יגע באוצר. אבל עושה הוא שביל נכנס ויוצא. אית תניי תני מטלטלים את הדימוע. אית תניי תני אין מטלטלים. א"ר אלעזר מטלטלין במדומע בתרומה טהורה. ומ"ד אין מטלטלין לתרומה טמאה. דף פד,ב פרק יח הלכה א גמרא ובאותו שיש בו כדי להעלות. אבל באותו שאין בו כדי להעלות לא. מאן תנא מטלטלין ר' אליעזר. דתנן ר' אליעזר אומר סאה שנפלה היא סאה שעלת. א"ר אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר הרי זו תרומה למחר. ואין אדם עומד בשבת ואומר הרי זו תרומה למחר. רבי יוסי בי רבי בון אומר אין אדם עומד ע"ש ואומר הרי זה תרומה למחר. מתניתא פליגא על ר"י בי רבי בון לגין טבול יום ומילאהו מן החבית מעשר טבל. אם אמר הרי זה תרומה למחר משתחשך הרי זה תרומה למחר אם אמר הרי זה עירוב לא אמר כלום. פתר לה לשעבר. והתני רבי חייה אומר אית לך מימר לשעבר. חזר בו רבי יוסי בי רבי בון מהדא. דף פה,א פרק יח הלכה א גמרא מאי כדון מכבר לשאפרשנה הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה מכבר לכשאוכלנה. הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה מכבר לכשאניחנה בזוית. תני מטלטלין אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. אמר רבי זעירה הדא אמרה טבל שיש עליו. תני מותר לטלטלו כיצד עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. תני מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים. ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים. ואת הזכוכית מפני שהוא מאכל נעמיות. אמר רבי נתן אם כן יטלטלו הזמורות מפני שהפילין אוכלין אותן: רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. מה אנן קיימין אם בשיש לו מאותו המין ואותו המין מצוי בשוק דברי הכל מותר. אם בשאין לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק דברי הכל אסור. אלא כינן קיימין בשיש לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק. רבנן אמרין מכיון שאין אותו המין מצוי בשוק כמי שאין לו מאותו המין. ורשב"ג אמר מכיון שיש לו מאותו המין כמי שאותו המין מצוי בשוק. א"ר זעירה לא אתייא אלא כרבי חנינא דאמר עולין היינו עם רבי לחמת גרר. והיה אומר לנו בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר. א"ר יוסה שנייא היא הכא שהוא ככסא: דף פה,א פרק יח הלכה ב משנה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלים אותן כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס ומדדין עגלים וסייחים ברה"ר דף פה,ב פרק יח הלכה ב משנה והאשה מדדה את בנה אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור: דף פה,ב פרק יח הלכה ב גמרא התיב רבי לעזר והתנינן חבילי קש. וקש לאו כמפוזר הוא. מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. רבי בא בשם רב חייה בר אשי פתר לה בשוכח. ממתניתין פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלה. א"ר בון בר חייה קומי ר' זעירא תיפתר במאוס. א"ל והתני ר' הושעיה אפילו סאה אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן: דף פה,ב פרק יח הלכה ג משנה אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרים את הטיבור ר' יוסי אומר אף חותכין וכל צורכי מילה עושין בשבת: דף פה,ב פרק יח הלכה ג גמרא איזהו הסיוע מביא יין ונופח לתוך חוטמו ונותן ידו למטה ומקבל ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. רשב"ג אומר אף מרחמין על הבהמה בי"ט. כיצד עושה נותן גוש של מלח על רחמה והיא רוצה להניק בנה: וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן ולא זו בלבד אלא אפילו חכמה הבאה לילד: ומחללין עליה את השבת. שמואל אמר עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז: וקושרין את הטיבור. כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת. אתת ושאלת לר' אמר לה אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה ליכא מנהג. אמר לה איזילי חתוך כר' יוסי. כיני מתני' וכל צרכי חיה נעשין בשבת. תני השיליא הזאת בשבת עשירין דף פו,א פרק יח הלכה ג גמרא טומנין אותן בשמן. והעניים טומנין אותן בתבן וחול. אלו ואלו טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ:
מסכת שבת פרק יטדף פו,א פרק יט הלכה א משנה רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו ע"פ עדים ועוד א"ר אליעזר כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל כלל א"ר עקיבה כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע"ש אינה דוחה את השבת מילה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת: דף פו,א פרק יט הלכה א גמרא א"ר יוחנן הוינן סברין מימר בכל הדברים חלוק רבי אליעזר. ממה שצריך ר' אליעזר לדרוש ביכורין. מה ביכורין שנאמר (ויקרא ב) בעומר דוחין השבת. אף ביכורין שנאמר בשתי הלחם דוחין את השבת. הדא אמרה לא בכל הדברים חלוק ר"א. ולמה צריך ר"א לדרוש ביכורין ביכורין אלא על ידי שעיקר דחייתן שבת ומכשיריהן מלאכה. התיבון והתני לולב ומכשיריו דוחין את השבת. א"ר יונה להביאו מראש הדקל. והתני שופר ומכשיריו דוחין את השבת להביאו מחוץ לתחום. ותני כן אין מגרדין ולא מגרדין ולא מפרכין. תני בשם ר"א לולב ומכשיריו דוחין את השבת. א"ר יונה סלקה מתניתין. תני מעשה היה והורה רבי כר"א. א"ר יוחנן חבורה היתה מקשה מה ראה ר' להניח דברי חכמים ולעשות כר"א. א"ר הושעיא שאלנו את רבי יהודה הגוזר ואמר לנו במבוי שאינו מפולש כהדא תנינן אסור לטלטל מתוכו לבתים ומבתים לתוכו. א"ר אבהו קיימתיה בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי. ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי. בעון קומי רבי יוסי כמה דאתמר דף פו,ב פרק יט הלכה א גמרא בכלים ששבתו בכל החצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי בשבת. שאלון ליה ולא אגיבון דלא הוה רבי יוסי אמר אלא כל מילה באתרה. כד אתון לעירובין אמר לון בשם רבי יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי. ודכוותה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר. רב אמר אין מטלטלין אותו אלא בד' אמות. א"ר יוסה בי רבי בון רב כדעתיה ורבי יוחנן כדעתיה. רבי יוחנן דו אמר קורה בלא שיתוף מתרת. הוא דאמר מטלטלין אותן בכל המבוי. רב דו אמר אין קורה מתרת בלא שיתוף. הוא דאמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות. על דעתיה דר' יוחנן לאיזה דבר משתתפין בכל המבוי. א"ר יוסה בי רבי בון כדי לעשות כל הרשויות אחת. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי סכין של מילה עושה לה חולה ומביאה. בר מרינה ה"ל עובדא שאל לר' סימון ושרא שאל לר' אמי ואסר ואיקפד רבי סימון. ולא כן תני נשאל לחכם והתיר ישאל לחכם אחר שמא יאסר. א"ר יודן הכין הוה עובדא שאל לר' אמי ואסר ליה. לר' סימון ושרא איקפד ר' אמי כהדא דתני נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר. בימי ר' ירמיה אינשון מפתחייא דסדרא רובא אתון ושאלון ליה אמר לון כד תחמון שטפא עבר אייתינון דרך חולה. חייליה דר' ירמיה מהדא כל חולה שנעשית בין לדעת בין שלא לדעת הרי זו חולה. רבי יודא בר פזי הורי להביאן דרך מנעלין. ר' חיננא בר פפא הורי לעשות חולה ולהביאו דרך מנעלין. ר' שמואל בר אבדומי הוה ליה עובדא למיגזר לרב ששעה בריה אנשון מייתי איזמל. שאל לר' מנא אמר לו ידחה למחר. שאל לרבי יצחק בר אלעזר אמר לון מישחוק קונדיטון לא אנשיתון ומייתי איזמיל אנשיתון. ידחה למחר. רבי יוסה בי ר' בון בשם רב חונה מתני' אמרה כן שאסור לעשות חולה דתנינן ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה שאם אומר את כן שמותר לעשות אף הוא אינו מוצא לעשות חולה ומביאו. שאלו להלל הזקן מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהן עמהם. אמר להן הלכה שמעתי ושכחתי אלא הניחו להן לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן. מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה דף פז,א פרק יט הלכה א גמרא תוחבה בגיזתה. גדי היה קושרו בקרניו. ונמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה מעשה נזכר הלכה. אמר להן כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. ר' זעירה בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. תמן תנינן רכב עליה נשען עליה נתלה עליה עבר בה נהר. קיפל עליה המוסירה טליתו עליה פסולה. הדא ילפה מההיא וההיא ילפה מהדא. הדא ילפה מההיא שאם תלה בה סכין לשחוט כשירה. וההיא ילפה מהדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה. יתירו להן ע"י חולה. אלא כר' אמי. ואפי' תימר כרבי סימון כשם שנעלמה זו כך נעלמה זו. א"ר אבין והלא אי איפשר לשני שבועות שלא חל י"ד להיות בשבת. ולמה נעלמה הלכה מהן. כדי ליתן גדולה להלל. תני ר"א אומר כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת. אמר לו ר"ע לא אם אמרת בשחיטה שאי אפשר לעשות מע"ש. תאמר במכשירי שחיטה שאיפשר לעשותן מע"ש. אמר לו ר"א אימורי ציבור יוכיחו שיכול לעשות מע"ש. ודוחין את השבת. מה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה. מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה. אמר לו ר"ע מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה שכבר דחת שחיטה את השבת. ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה שעדיין לא דחת שחיטה את השבת. ד"א שמא ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה שבת בלא שחיטה. גבי תינוק מה אית לך. שמא יחלה תינוק ונמצא דוחה שבת בלא מילה. התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות בשבת. מין מזבח ראוי לבנות מאתמול. הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת. הרי אינו ראוי להזות בשבת. מין הזייה ראויה להזות מאתמול: דף פז,א פרק יט הלכה ב משנה עושין כל צרכי מילה מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון אם לא שחק מע"ש דף פז,ב פרק יט הלכה ב משנה לועס בשיניו ונותן אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו אין עושין לה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט אם לא התקין מע"ש כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת: דף פז,ב פרק יט הלכה ב גמרא (בראשית יז) המול ימול. מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצים. עד כדון כר' עקיבה דו אמר לשונות ריבויין הן. כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולות הן התורה דברה ריבתה כדרכה. (בראשית לא) הלוך הלכת. נכסוף נכספת. (בראשית מ) גנב גנבת. מנן ליה א"ר יודה בן פזי (שמות ד) אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצים. רב אמר (בראשית יז) המול ימול מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול. ואין צ"ל עכו"ם ערל. אמר רבי לוי כתיב (שם) ואתה את בריתי תשמור. כל שכיוצא בך. תני ישראל מל את הכותי. וכותי אינו מל את ישראל מפני שמתכוין לשם הר גריזים דברי רבי יודן. אמר רבי יוסי וכי היכן מצינו שמילה צריכה כוונה יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו: המשוך לא ימול שלא יבוא לידי סכנה דברי רבי יודה. אמר לו רבי יוסי הרבה משוכין היה בימי בן כוזיבא וכולן מלו וחיו הולידו בנים ובנות. והמשוך ושנולד מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. תני אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו על שנתגייר מהול שבית שמאי אומר שצריך להטיף ממנו דם ברית. ובית הלל אומרים אינו צריך להטיף ממנו דם ברית. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה הלכה כדברי התלמיד. אתא עובדא קומי רב ימר מן דתנינן מפני שהיא ערלה כבושה הדא אמרה ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו אמר אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. ר' אדא בר אהבה איתיליד ליה חד בר בי מימסמיס ביה מית. ר' אבין אמר נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין מרין כרות שפכה נעשה ונתענה ומת. רבי יוחנן בר מרייה בעי נתערבו מלמטן מהו לחזור ולערות עליהן מלמעלן: דף פז,ב פרק יט הלכה ג משנה מרחיצין את הקטן לפני המילה ולאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ראב"ע אומר מרחיצין אתה קטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמ' (בראשית לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליו את השבת דף פח,א פרק יט הלכה ג משנה רבי יהודה מתיר באנדרוגינס: דף פח,א פרק יט הלכה ג גמרא אנן תנינן מרחיצין את הקטן. תני דבית ר' מרחיצין את המילה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את המילה. רבי אבהו בשם ר' יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. א"ר יוסה על כרחך את אומר מרחיצין את הקטן. תני שמואל אין מונעין לא שמן ולא חמין מע"ג מכה בשבת. א"ר יוסי כל שעה. רבי זעירא רבי בא א"ל תני מתניתך ולא עוד אלא שמזלפין מים על גבי מכה בשבת. אם אמר את שמרחיצין את המילה מה בין מכתו של גדול ומכתו של קטן. ר' אבהו בשם ר"א הלכה כר"א בן עזריה. ר' בון בשם ר' אבהו טעמא דר"א בן עזריה ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים. מלמד שכל איבריהם כואבין עליהן. ר' יעקב בר אחא אמר רבי אלעזר ור' יוחנן מפקדין לחייתא כל שקויין דעבדין לחולה בשבתא. עבדין אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר מפני הסכנה מחמין לו חמין. רבי יוסי בר בון בשם רבנין דתמן מחמין לו חמין בשבת. ותני כן מחמין הוא אדם אלונטית ונותנה על גבי בני מעיים בשבת. לא יטול אדם עריבה מלאה חמין ויתננה על גבי מעיים בשבת. רבי יהושע בן לוי אמר לית כאן אלא מותר: ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליהן את השבת ר' יהודה מתיר באנדרוגינס. תמן תנינן הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה רבי יודה נישמעינה מן הדא ר' יוחנן בן דהבאי אמר משום רבי יהודה אף הסומא. ולית בר נש אמר אף אלא מכלל דו מודי על קדמיתא. מחלפה שיטת רבי יהודה תמן הוא אמר פרט וכה הוא אומר לרבות. רבי יהודה ורבנן מקרא אחד דרשו. רבי יהודה דרש זכר. ורבנן דרשו (בראשית לד) מה ת"ל זכר עד שיהא כולו זכר. ורבי יהודה דרש זכר. מה ת"ל ערל אפילו מקצתו ערל. ברם הכא כל זכורך פרט לאנדרוגינס: דף פח,א פרק יט הלכה ד משנה מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של ערב שבת בשבת חייב אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של אחר שבת בשבת ר"א מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר: דף פח,א פרק יט הלכה ד גמרא אמר רבי יוחנן דרבי מאיר היא דף פח,ב פרק יט הלכה ד גמרא דאמר דבר שעשייתו מצוה פטור ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת. רבי שמעון אומר דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור במחלוקת. ר' יוסי בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח. את שמע מנה תלת. ש"מ דבר שאין לו קצבה. ודבר שאין דרכו להתחלף. ודבר שיש בעשייתו מצוה. מה אית לך דבר שאין לו קצבה. רבי ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחה את השבת בכל שנה. ר' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן. רבי יוסה כד הוה מטיל אילין ניתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. ר' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן. רבי יוסה כד הוה מטילין אילין ניתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל השנה. רב חסדא אמר דף פט,א פרק יט הלכה ד גמרא דברי ר"ש תיפתר שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה. א"ר זעירא מילתיה דרבי ינאי אמר והוא ששכח ומל את של שבת בע"ש. מלו בשחרית. רבי זעירא אמר סבר רבי ינאי פטור. ר' בא אמר חייב. וליידא מילה אמרה ר' ינאי בא להודיעך איכן דרך התינוקות לחלף. על דעתיה דר' זעירא כרבי ינאי על דעתיה דרב כר"מ. א"ר מנא קומי ר' יוסי מה דמר רב חסדא כר"ש. ומה דמר ר' ינאי כר"מ. ומשיבין דבר בין רבי מאיר לרבי שמעון ואשכחן פליגא בין ר' מאיר לבין ר"ש בשיור אילו התנוקות ספיקות דף פט,ב פרק יט הלכה ד גמרא מה את עביד לו כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה. אין תעבדינון כדבר שיש לו קצבה והוא שיהא שם תינוק אחד למול. אמר רבי יוסה מליהון דרבנן עבדון לון כדבר שאין לו קצבה. והוא שיש שם תינוק אחד למול. איתא חמי הקדים זמנו פטור. איחר זמנו חייב. רב הונא אמר חילופין היא מתני' דתני אמר ר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שחייב. ועל מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. א"ר יוסי בי רבי בון מן קושיי מקשי לה רבי ינאי והוא ששכח ומל של שבת בע"ש. רב אדא בר אהבה אמר זו דברי ר"מ ור"ש. אבל דברי רבי יוסי אפילו דבר שאין בעשייתן מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אר"י דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היי דין ר' יוסי היי דתנינן תמן ר' יוסי אומר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות. אף בסכין של מילה ואף במילה כן. ממה דמר ר' יוחנן דברי רבי יוסי אפילו פי' חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אפילו בסכין של מילה כן אפי' במילה כן: דף פט,ב פרק יט הלכה ה משנה קטן נימול לשמונה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יותר כדרכו לשמונה נולד בין השמשות נימול לתשעה בין השמשות ע"ש נימול לעשרה י"ט לאחר שבת נימול לאחד עשר שני ימים טובים של ר"ה נימול לשנים עשר קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא: דף צ,א פרק יט הלכה ה גמרא יש קטן נימול ליומו. היך עביד'. ילדה ואח"כ נתגיירה נימול ליומו. נתגיירה ואח"כ ילדה נימול לח'. יעקב איש כפר נבורייא שאל לר' חגיי. מעתה נולד בין השמשות נימול בין השמשות. אמר ליה אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרע דילמא הוינן יכלין מכוונה. שמואל אמר אחזתו חמה ממתינין לו ל' יום. אותם ל' יום מהו להאכילו חלב תרומה. מהו לסוכו שמן תרומה נישמעינה מן הדא הערל וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהן יאכלו. ור' אחא בשם ר' תנחום בר חייא אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ותני כן כל שלשים יום אסור להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. לילי שמיני מה את עבד ליה. ממה דתני לילי שמיני כנכנס לדיר להתעשר. הדא אמרה ליל שמיני כשמיני. ותני כן כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה: דף צ,א פרק יט הלכה ו משנה אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל: דף צ,א פרק יט הלכה ו גמרא אלו ציצין המעכבין את המילה. ר' אבינא בשם ר' ירמיה בחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסה בן חנינא אומר בחופה רוב גובה עטרה. רבי טביי בשם שמואל בודקין אותו בשעה שמתקשה: מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תני וענוש כרת. ר' אחא בשם ר' אבהו הדא דתימר בשאין בו כדי למרק. אבל אם יש בו כדי למרק ממרק ואינו חושש. תני דף צ,ב פרק יט הלכה ו גמרא כל שעה שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין במילה בין על ציצין שאין מעכבין פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה. אם פירש חוזר. היי דין ר' יוסהי היא דתנינן תמן ר' יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה אף במצה כן. ממה דמר רבי יוחנן דברי רבי יוסה אפילו על ציצין שאין מעכבין במילה אם פירש חוזר. הדא אמרה אף בסכין של מילה ואף במצה כן:
מסכת שבת פרק כדף צ,ב פרק כ הלכה א משנה ר"א אומר תולין את המשמרת בי"ט ונותנין לתלויה בשבת וחכ"א אין תולין את המשמרת בי"ט ואין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה בי"ט: דף צ,ב פרק כ הלכה א גמרא תני לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים שנוטעין אוהלין בתחילה בי"ט ועל מה נחלקו על מוסיפין שר"א אומר מוסיפין בי"ט ואין מוסיפין בשבת. וחכמים אומרים אין מוסיפין בי"ט ואין צריך לומר בשבת. וכא לא בתוספת אנן קיימין. אמר רבי אבין בר כהנא תיפתר במשמרת חדשה שמכשירה לכלי. כל שכן מחלפא שיטתיה דר"א. מה אם תמן שמכשירה לכלי את אמר מותר. כאן שאינו מכשירה לכלי לא כל שכן. א"ר חיננא אתיא דר"א כר' יהודה דתני בשם רבי יהודה אף במכשירי אוכל נפש התירו. רבי אחא בשם רבי בא כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן. כהדא בימי ר' יודה בן פזי הוה ריבעה בבי מדרשא והוון פרסין קילעיה מאתמול בד' אמות ולמחר הוו פרסין כולהון. סברון מימר מדברי ר' יודה בן פזי בדקון ואשכחון דלאו מדעת ר' יהודה בן פזי עד שיפרוס רובן. ר' חייה בשם ר' יוחנן הנוטע אוהלין בשבת חייב משום בונה. א"ר זעירא אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת. ר' בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי ההן כילה דעל ארונה מהו. א"ל כיון דהיא פרוסה מאתמול נעשה כפותח ונועל בשבת. ר' זעירה רב חייה בר אשי בשם שמואל המשתמר חייב משום בורר. א"ר זעירא לא מסתברא אלא משום מרקיד. ר' יוסי ור' יונה תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות. א"ר זעירא מה המרקד קמח למטן וסולת למעלן. דף צא,א פרק כ הלכה א גמרא אף המשמר יין למטן ושמרים למעלן. ולא הוינן אמרין כלום למה שהותר מכלל ברירה והותר מכלל שימור. הותר מכלל ברירה בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. הותר מכלל שימור נותנין לתלויה ביום טוב ולא הותר מכלל הרקדה. דמר ר' חנינה ברוקה בשם רב יהודה אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי נפה, אין תימא משום מרקיד יהא אסור, א"ר יוסה בי רבי בון ודלא כר' יודה דתני בשם ר' יודה אף מכשירי אוכל נפש התירו. בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן: דף צא,א פרק כ הלכה ב משנה נותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרים ובקפיפה מצרית נותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין יינומילין בשבת ר' יהודה אומר בשבת בכוס ובי"ט בלגין ובמועד בחבית רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין: דף צא,א פרק כ הלכה ב גמרא ר' בא בשם רב יהודה בשם רב ובלבד שלא יעשה אותה כמין תיק. בעייא דא מילתא מהו לכפותן ונעשית תיק מאיליה. א"ר מתניה מטה אותה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כשעושה בחול. כיני מתני' מפרדין ביצה במסננת של חרדל. גוש של חרדל ר' יוסי בשם רבי אליעזר ממעך ביד אבל לא בכלי. רבי יעקב בר אחא רבי יוחנן בשם רבי ינאי ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו רבי יוחנן והלא הכלבים אין עושין אותה כן. רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן ממעך בין ביד בין בכלי: ועושין יינומילין בשבת. רבי יסא בשם ר"י יין ודבש ופילפלין: דף צא,א פרק כ הלכה ג משנה אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותנה לתוך החומץ אין שורין את הכרשינין ולא שפיר אותן אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך הכלכלה אין כוברין את התבן בכברה לא יתננה ממקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס: דף צא,א פרק כ הלכה ג גמרא אמר רבי מנא כיני מתניתא אבל נותנה לפניו לתוך החומץ. רב הונא אמר לא שנו אלא בפושרין הא בצונן מותר. רבי יוחנן בשם רבי ינאי אפילו בצונן אסור. אמר לו רבי יוחנן והלא לא שנו אלא בפושרין אלא דף צא,ב פרק כ הלכה ג גמרא על חנם יגענו. רב הונא אמר מי חלתית מותר לשתותם בשבת. שמואל אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. רב הונא אמר מאן דאכל מתקל זוזא מיניה מסתכן ועור נחלץ. ר' בא אכל מתקל זוזא מיניה ופרש לנהר: אין שורין את הכרשינין. משום בורר: ואין שפין אותן. משום דש: אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננה במקום גבוה בשביל שירד המוץ. משום מרקיד: דף צא,ב פרק כ הלכה ד משנה גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין מפני הריעי דברי ר' יוסה וחכמים אוסרין נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת: דף צא,ב פרק כ הלכה ד גמרא מפני מה שהפטם מותר הרעי אוכל. בעיא דא מילתא מהו ליטול מלפני בהמה זו וליתן לפני בהמה זו. ולאו מתני' היא נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת מתני' מין במינו צריכא ליה מין בשאינו מינו. תני נוטל אדם מלפני החמור ונותן לפי פרה. מלפני בהמה שפיה רע ונותן לפני בהמה שפיה יפה: דף צא,ב פרק כ הלכה ה משנה הקדש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו מכבש של בעלי בתים מתירים אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו ר' יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן: דף צא,ב פרק כ הלכה ה גמרא מתני' בשלא ישן עליו מאתמול. אבל אם ישן עליו מאתמול כגופו הוא. א"ר יעקב בר אידי ראשונים היו שואלין מהו שינענענו דרך אצילי ידיו. א"ר ינאי קרוח קריחה קפוח קפוחה שפוך צנינים על מאן דעדי ליה נפל ביתיה על מאן דרויח עליה. תני רבי חייה הדין דין לעני. והתני מודין חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומפקיעין ומתירין וחותכין בשבת. מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין בכלים בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב. הדא אמרה מכבש עשו אותו כקרקע. א"ר יוסי דף צב,א פרק כ הלכה ה גמרא מתניתין אמרה כן של כובסין לא יגע בו: דף צב,א באלו הארבעה פרקים שלפנינו לא מצאנו להם בריתות בארבעה העתקות שהיו לפנינו:
מסכת שבת פרק כאדף צב,א פרק כא משנה הלכה א. נוטל אדם את בנו והאבן בידו. וכלכלה והאבן בתוכה. ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה: הלכה ב. האבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת. היתה בין החביות מגביהה ומטה על צידה והיא נופלת. מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות. היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה: הלכה ג. ב"ה אומרין מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין. וב"ש אומרין מסלק את הטבלה כולה ונוערה. מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית. ושיער של אפונין ושל עדשים מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו. ואם לאו אין מקנחין בו. וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה:
מסכת שבת פרק כבדף צב,א פרק כב משנה הלכה א. חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספג. אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין אם יצאו מעצמן אסורין. רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר. ואם למשקין היוצא מהן אסור. חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי לעזר מתיר: הלכה ב. כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין לפני שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחים קטנים וקולייס האיספנן שהדחתן זו היא גמר מלאכתן: הלכה ג. שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. אין נוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה. רבי יוסי <אומר> מתיר. לא יקבינה מצידה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת: הלכה ד. נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שייצנו ואת הצונן בחמין בשביל שייחמו. מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם: הלכה ה. הרוחץ במי מערה ובמי טבריה ונסתפג אפילו בעשר לונטיות לא יביאם בידו. אבל עשרה בני אדם מסתפגין בלונטית אחת פניהן ידיהן ורגליהן ומביאין אותו בידם: הלכה ו. סכין וממשמשין בבני מעין אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין. אין יורדין לפילומא ואין עושין אפיקטפיזין בשבת ואין מעצבין את הקטן ולא מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא:
מסכת שבת פרק כגדף צב,א פרק כג משנה הלכה א. שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני. וכן האשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה דף צב,ב פרק כג משנה עמו חשבון לאחר שבת. וכן ערב פסח בירושלם שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב: הלכה ב. מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב. ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא. ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות: הלכה ג. לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו: הלכה ד. מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת. להביא לו ארון ותכריכין. גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב. עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית: הלכה ה. עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזוז בו אבר. שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין. קושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף. וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המיטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף. אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש. וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים:
מסכת שבת פרק כדדף צב,ב פרק כד משנה הלכה א. מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור. הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלים בשבת ושאינן ניטלין מתיר את החבלים והשקין נופלין: הלכה ב. מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין אבל לא את הזירין: אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה. רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה: הלכה ג. אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין. אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אותן. ומהלקטין לתרנגולים ונותנין מים על גבי מורסן אבל לא גובלין ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ולפני יונים הירודוסיות: הלכה ד. מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן: הלכה ה. מפירין נדרים בשבת ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת. פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה. מעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ואם לאו. ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת: |